עת"מ 50507-03-18

תקציר

פסק הדין דן בעתירה בעניין החלטת ועדת הערר לדחות בקשה להיתר בנייה בשל חוסר בהירות בנוגע לזכויות קנייניות. העותר טען כי ועדת הערר שגתה בהחלטתה, בעוד הוועדה ומשיבים אחרים סברו כי זו דרך הפעולה הנכונה. השופט פסק לטובת הוועדה, והסביר כי העותרת לא עמדה בתנאי המוקדם של הסכמת שני שלישים מבעלי הדירות והזכויות ברכוש המשותף, כנדרש בחוק בפרויקטים של בנייה חדשה. השופט הדגיש כי מוסדות תכנון כמו ועדת הערר אינם מוסמכים לדון בסוגיות קנייניות, ועליהם לפעול על בסיס זכויות קנייניות מובהקות. מאחר שהעותר לא יכול היה לספק את התמיכה הקניינית הנדרשת, החלטת הוועדה לדחות את הבקשה עד לפתרון סוגיות הקניין הייתה ראויה. כמו כן, הדגישה השופטת את חוסר היעילות שבהתחלת הליך תכנוני ארוך ויקר מבלי לעמוד בתנאי הסף. משכך, נדחתה העתירה, והחלטת ועדת הערר נותרה על כנה.