תא"מ 13688-08-17

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים אפשריים: **פסק דין: קדוש נ' ארפל אלקטרוניקה בע"מ, תא"מ 13688-08-17, בית משפט השלום בראשון לציון (השופט אבי סתיו)** **רקע תמציתי:** התביעה עוסקת בהתנגדות לביצוע שיקים, אשר נמסרו על ידי הנתבעת, "ארפל אלקטרוניקה בע"מ" (להלן: "ארפל"), לחברה בשם "אינפריים בע"מ" (להלן: "אינפריים"). השיקים נרשמו לפקודת "אינפריים בע"מ או חנניה קדוש" (התובע, להלן: "התובע"). התובע טוען כי השיקים ניתנו לו כנגד הלוואות שהעמיד, והוא אוחז כשורה בהם. הנתבעת טוענת כי העסקה שבגינה נמסרו השיקים בוטלה, ולכן קיים כשל תמורה. בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובע אינו אוחז כשורה, וכי השיקים נמסרו על ידי הנתבעת לאלון (בעל אינפריים) באופן שונה מכפי שהתובע טוען. **עקרונות משפטיים מרכזיים ודיון:** 1. **מהות התביעה: דיני שטרות – "אוחז כשורה" ו"כשל תמורה"** * **עיקרון:** התביעה היא תביעה שטרית. עקרון יסוד בדיני שטרות הוא ההבחנה בין "אוחז כשורה" לבין "אוחז רגיל". אוחז כשורה נהנה מהגנות מיוחדות, ובכלל זה יכול הוא לגבור על טענות הגנה של מושך השטר, כגון כשל תמורה (סעיפים 28-29 לפקודת השטרות (נוסח חדש), התשכ"ט-1969). * **יישום בפסק הדין:** בית המשפט בוחן האם התובע הוא אוחז כשורה, וזאת על מנת לקבוע האם הוא גובר על טענת הנתבעת ל"כשל תמורה" (שבו שני הצדדים לעסקת היסוד, ארפל ואינפריים, מסכימים בעיקרה על ביטול העסקה). 2. **כשל תמורה בעסקת היסוד** * **עיקרון:** כאשר שיק נמסר בקשר לעסקה מסוימת, ומתקיים כשל תמורה (כלומר, התמורה עבור השיק לא סופקה או שהעסקה בוטלה), הנתבע (מושך השטר) יכול להעלות טענה זו כנגד התובע (אוחז השטר), אלא אם התובע הוא אוחז כשורה. * **יישום בפסק הדין:** * בית המשפט קובע כי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה (ברף הנדרש במשפט אזרחי) להוכיח כישלון תמורה. קביעה זו מבוססת על כך שגם הנתבעת וגם אינפריים (באמצעות בעליה, אלון) מסכימים בעיקרה על ביטול העסקה שבקשר אליה נמסרו השיקים. * בית המשפט דן במחלוקות עובדתיות הנוגעות למועדי מסירת השיקים והחשבוניות, ומסביר כיצד התגברו על סתירות ואי-התאמות בגרסאות הצדדים, ובסופו של דבר קיבל את גרסת הנתבעת כי העסקה בוטלה. * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט מציין כי המקרה "ייחודי במידה מסוימת, במובן זה ששני הצדדים לעסקת היסוד מסכימים כי היא בוטלה בעיקרה, וכי מתקיים כשל תמורה". עובדה זו מחזקת את טענת הנתבעת, שכן הדבר אינו נובע מקנוניה של צד אחד בלבד. 3. **מעמד התובע: האם אוחז כשורה?** * **התנאים לאוחז כשורה (סעיף 28 לפקודת השטרות):** * נטילת השטר שלם ותקין למראה. * נטילת השטר לפני מועד פירעונו, ללא ידיעה שהשטר חולל. * נטילת השטר בתום לב ובעד ערך (תמורה). * ללא ידיעה בשעת קבלת השטר שזכות קניינו של המסחר פגומה. * **חזקת אוחז כשורה (סעיף 29(ב) לפקודת השטרות):** "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה". * **יישום בפסק הדין – סוגיות מורכבות:** * **סוגיית הנאמנות:** הנתבעת טוענת כי השיקים נמסרו לתובע (או לבנו, עמרם, שפעל בשמו) בנאמנות עבור אינפריים, ולא כתמורה להלוואה. אם יתקבל טענה זו, התובע אינו אוחז כשורה. * **הבחנה בין "מסירות" שונות:** בית המשפט מבחין בין מסירת השיקים מארפל לאלון, לבין מסירתם מאלון לעמרם. * **עדותו של רונן (מנכ"ל ארפל):** בית המשפט מצא את עדותו של רונן אמינה, ולפיה נתבקש לרשום את שם התובע כמוטב חלופי על מנת שיחזיק בכספים בנאמנות עבור אינפריים. לעובדה שהשיקים סומנו "למוטב בלבד" יש משקל, בכך שהיא מחזקת את הטענה כי הנתבעת לא התכוונה שהשיקים יתגלגלו הלאה. * **הקשר בין עמרם לתובע:** בית המשפט רואה את עמרם (בנו של התובע, רואה חשבון) כפועל בשם התובע. ידיעותיו וכוונותיו של עמרם הן ידיעותיו וכוונותיו של התובע. * **הכרעה בשאלת הנאמנות:** בית המשפט קובע כי התובע לא הוכיח אחרת, וכי מבחינתו של רונן, שמו של התובע נרשם על מנת שישמור את השיקים או את פדיונם בנאמנות עבור אינפריים. קביעה זו מובילה למסקנה שהתובע נחשב "צד קרוב" לעסקת היסוד, ולא "צד רחוק". * **השלכות קביעת "צד קרוב":** אם התובע הוא "צד קרוב", הוא אינו גובר על טענת כשל התמורה. * **האם התובע נתן תמורה?** בית המשפט נמנע מלהכריע בשאלה האם התובע הוכיח שנתן תמורה (הלוואה) עבור השיקים, אך מציין שגם אם יוכח שנתן תמורה, אם אינו אוחז כשורה, הוא אינו גובר על כשל התמורה. 4. **החידוש המשפטי: מעמד "אוחז כשורה" של מוטב בשיק "למוטב בלבד" הנרשם על ידי מושך השיק (ולא על ידי הנפרע)** * **הבעיה:** שיק שבו רשומים שני מוטבים, אחד מהם צד לעסקה (אינפריים) והשני (התובע) אינו צד לעסקה, ובמיוחד כשהשיק מסומן "למוטב בלבד". השאלה היא האם המוטב השני יכול להיחשב אוחז כשורה, כלומר "צד רחוק" מהעסקה. * **הלכה קיימת (ע"א 1886/97 יהודה נ' זלמה):** נקבע כי גם נפרע יכול להיות אוחז כשורה, אם הוא "צד רחוק". מבחן ה"קירבה" או ה"ריחוק" אינו צורני אלא מהותי, ונקבע על פי מערכת היחסים בין הצדדים. * **ההבחנה של בית המשפט:** בית המשפט מבחין את המקרה הנדון מהלכת יהודה. בעניין יהודה, השיק הוסב על ידי הנפרע, או שהמושך רשם שם של צד שלישי לבקשת צד לעסקה. במקרה הנדון, **מושך השיק (ארפל)** הוא זה שרשם את שני שמות המוטבים, כאשר אחד מהם (אינפריים) הוא הצד הישיר לעסקה. * **הגישה המצמצמת של בית המשפט:** * **נטל הוכחה על התובע:** בית המשפט קובע כי כאשר השיק "למוטב בלבד" ורשומים בו שני מוטבים, אחד מהם קשור לעסקת היסוד, **רובץ על המוטב הנוסף (התובע) נטל להוכיח כי הוא "צד רחוק" לעסקת היסוד, וכי מושך השיק (ארפל) ידע זאת בעת שרשם את שמו.** * **נימוקים לגישה המצמצמת:** * **"תקנת שוק" רחבה:** מעמד אוחז כשורה הוא "תקנת שוק" רחבה, ולכן יש להחיל את הדין באופן דווקני. * **הבחנה בין המקרים:** מושך השיק (ארפל) במקרה הנדון נטל סיכון שונה מאשר במקרה שבו השיק הוסב, או ששמו נרשם לבקשת צד אחר. כשהוא רושם שני שמות, ובמיוחד "למוטב בלבד", לכאורה הוא מבקש להגביל את הסיכון לעסקת היסוד. * **עקרון תום הלב:** ציפיית המוטב הנוסף (התובע) כי קבלת השטר משחררת אותו מסיכוני העסקה חלשה יותר במקרה זה. "הקרבה" על פני השטר אמורה לעורר אצלו חשד. עליו לוודא מול הנתבעת ששמו נרשם במנותק מהעסקה. * **החלת הדין על המקרה:** בית המשפט קובע כי התובע (דרך עמרם) לא הוכיח שארפל ראתה בו צד זר לעסקה. לאור קבלת גרסתו של רונן כי שם התובע נרשם לצורך נאמנות, התובע נחשב "צד קרוב". * **חידוש משמעותי:** קביעת נטל ההוכחה על המוטב הנוסף (התובע) להוכיח ריחוקו מהעסקה, במקרים בהם מושך השיק רשם את שני המוטבים, כאשר אחד מהם צד לעסקה, ובמיוחד כאשר השיק "למוטב בלבד". הדבר מהווה החמרה מסוימת על עקרון "החזקה" של אוחז כשורה, ומדגיש את חשיבות הבדיקה של המוטב הנוסף מול מושך השיק. 5. **היבטים דיוניים והוצאות** * **הרחבת חזית:** בית המשפט דוחה את טענת התובע להרחבת חזית בנוגע לטענת אי-התמורה, וקובע כי השאלה נדונה במהותה. * **הוצאות:** בית המשפט פוסק כי אין לחייב את התובע בהוצאות, הן בשל התנהלות הנתבעת שהייתה יכולה להיות זהירה יותר, והן בשל מחדלים דיוניים של הנתבעת. **סיכום ומסקנות:** פסק הדין מדגים את המורכבות הגלומה בדיני שטרות, במיוחד כאשר מעורבים גורמים נוספים שאינם צדדים ישירים לעסקת היסוד. בית המשפט הקפיד לבחון את עסקת היסוד, קבע כי אכן התקיים כשל תמורה, ומשם עבר לבחינת מעמדו של התובע. **החידוש העיקרי בפסק הדין** נעוץ בקביעת נטל הוכחה מוגבר על מוטב נוסף בשיק (שאינו צד לעסקת היסוד), כאשר מושך השיק הוא זה שרשם את שני שמות המוטבים, והשיק מסומן "למוטב בלבד". בית המשפט מטיל על המוטב הנוסף את הנטל להוכיח כי מושך השיק ידע שהוא "צד רחוק" מהעסקה, וזאת מתוך גישה דווקנית לעקרון "תקנת השוק" של אוחז כשורה, מתוך התחשבות בנקודת מבטו של מושך השיק, ובהתאם לעקרונות תום הלב. במקרה זה, קביעתו של בית המשפט כי התובע לא עמד בנטל זה, ולא הוכיח את היותו "צד רחוק" (ובפרט, משנמצא כי רונן, מושך השיק, רשם את שמו של התובע למטרת נאמנות), הובילה למסקנה כי התובע אינו אוחז כשורה, ולכן אינו יכול לגבור על טענת כשל התמורה שהעלתה הנתבעת. כתוצאה מכך, ההתנגדות לביצוע השיקים התקבלה.