ע"פ 71677/04

תקציר

הכרעת הדין דנה במהימנותם של הנאשמים ובממצאים העובדתיים של בית משפט קמא. השופט מציין כי כערכאת ערעור אין באפשרותה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אלא במקרים חריגים. השופט בוחן את טיעוני הנאשמים ומוצא כי שני פסקי הדין במקרים דומים שהציגו הנאשמים, אינם חולקים קווי דמיון מספיקים כדי לתמוך בחפותם של הנאשמים במקרה זה. השופט דן גם בשיטת העבודה של בית הדפוס ומוצא כי הטענה כי קבלני משנה הובילו נייר ישירות מהספק, חסרה ראיות. חשבוניות עבור ספר החיטה נדונות כאשר השופט מוצא ספק סביר לגבי חשבונית אחת מיום 18.11.91, מה שהוביל לזיכוי הנאשמים בגין חשבונית ספציפית זו. השופט בוחן גם את ספר ההזמנות, וקובע כי אף שהוא קיים, אין בו כדי לתמוך בטענת הנתבעים כי הנייר נשאר אצל הספק. השופט בוחן את עדויותיהם של עדים שונים, כולל זה של ברלינסקי, ומוצא כי הן תומכות בראיות התביעה. השופט בוחן גם את החשבוניות עצמן ומוצא שהן אינן עקביות, ושוב תומך בתביעה. השופט מציין כי שקרים של נאשם יכולים להוות סיוע לתביעה ומשתמש בכך כתמיכה נוספת לטענת התביעה. גם סיכומי המסירה שהציגו הנאשמים נדחים מאחר שהשופט מקבל את טענת התביעה כי אין בהם ראיות מספיקות. השופט מסכים עם מסקנתו של בית משפט קמא כי אילן האוזר אחראי לעבירות שכן לא היה דמות שולית בבית הדפוס, ומעורבותו מעידה על מודעותו לפעילות העסק. היסוד הנפשי נדון גם כאשר השופט מגיע למסקנה כי האוזר התכוון להתחמק מתשלומי מס. לבסוף, השופט אינו מוצא עילה להתערב בגזר הדין ולכן מציע לדחות את הערעור. המשנה לשופט ז' המר והשופט ר' בן יוסף מסכימים עם פסק הדין.