ת"א 67830-03-19

תקציר

התובעים, יפית ברק וגבריאל עטיה, תבעו את חברת קרסו על פיצויים בסך 75 אלף שקל לאחר שרכשו רכב שהיה מעורב בעבר בשתי תאונות, שהורידו את ערכו. התובעים טענו כי קרסו הסתיר מידע זה, מה שהוביל אותם לגלות את התאונות רק לאחר שהרכב נגנב והם קיבלו כספי ביטוח. קרסו טען כי התובעים יכלו בקלות לערוך בירורים משלהם לגבי עברו של הרכב וכי הם עצמם לא היו מודעים לתאונות. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקבע כי קרסו אכן ידע על התאונות והיה עליו לגלות מידע זה. הראיות הראו כי מחירו של הרכב הופחת משמעותית בעקבות התאונות, וקרסו רכשו אותו ממוסך שהיה מורשה לעבוד על רכבם, מה שמרמז על כך שהם מודעים להיסטוריה שלו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי דו"ח בדיקה שהוצג לתובעים על ידי קרסו היה לקוי ומטעה, מה שהוביל אותם לקבוע כי הרכב היה במצב טוב. עם זאת, בית המשפט גם הגיע למסקנה כי התובעים חולקים אחריות מסוימת בכך שלא בדקו את הרכב בעצמם, למרות דו"ח הבדיקה המרגיע. חוסר איזון הכוחות בין סוכנות הרכב המיומנת לבין הלקוחות הביא לכך שהתובעים הסתמכו באופן סביר על מצגי קרסו. עם זאת, נזקי התובעים נבעו בעיקר מאשמתו של קרסו, כאשר חלק קטן יותר יוחס למכון הבדיקה שערך את הבדיקה הלקויה. בסך הכל הורה בית המשפט לקרסו לשלם לתובעים 37,600 שקל, כולל פיצוי בגין עוגמת נפש, וכן 6,800 שקל שכר טרחה ושכר טרחת עורך דין. בנוסף, קרסו חויבה לשלם 5,000 שקל שכר טרחת עו"ד למירב חן, צד ג', בגין הוצאות ההגנה שלה. ההודעות לצדדים שלישי ורביעי אחרים נדחו.