תנ"ג 9812-10-24

תקציר

בית המשפט בדק האם המצאת מסמכי בית משפט לדירקטורים שאינם ישראלים במשרדי החברה בישראל מהווה שירות כדין, שכן כתובותיהם הרשמיות נרשמו ככתובת החברה בדוחות שהוגשו לרשויות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **מטרת ההמצאה (הגשת תהליך):** בית המשפט הדגיש כי המטרות העיקריות של הגשת מסמכי בית משפט הן ליידע את הנמען על ההליך ולבסס את סמכות השיפוט של בית המשפט על הנתבע. תכלית כפולה זו חיונית במיוחד כאשר צד נמצא מחוץ לישראל, שכן שירות נאות חיוני לביסוס סמכות שיפוט בינלאומית. * **הסכמה לסמכות שיפוט ושירות:** חידוש משפטי מרכזי שנדון הוא יכולתו של בעל דין זר להסכים לסמכות השיפוט הבינלאומית של בית משפט ישראלי. הסכמה זו יכולה להיקבע באמצעות הגשת מסמכי בית משפט בישראל, גם אם בעל הדין אינו מתגורר בה. הדבר מקביל להסכמה להתדיין בישראל, ובכך לוותר על הצורך בקביעה פורמלית של דרכי שירות מחוץ לגבולות המדינה. * **"מורשה במקום" או הסכמה משתמעת:** בית המשפט הכיר בכך שהסכמה לקבלת מסמכי בית משפט ישראלי בישראל יכולה להתבטא במשתמע. הדבר ניכר כאשר דירקטור זר מציין את כתובתו כמשרד הישראלי של החברה. אינדיקציה כזו יכולה להתפרש כמינוי מפורש של החברה כנציגה מוסמכת לקבלת מסמכים או כהסכמה משתמעת לקבלת שירות בישראל. בית המשפט מצא כי אין זה ראוי שדירקטורים זרים של חברה ישראלית יטענו לאי קבלת מסמכים שנמסרו בכתובתם הישראלית, במיוחד כאשר לא ניתנה כתובת חלופית, מה שמצביע על חוסר תום לב פוטנציאלי. * **דוחות החברה כראיה להסכמה:** בית המשפט ראה בדוחות התקופתיים של החברה שהוגשו לרשויות, בהם צוינו כתובות הדירקטורים ככתובת החברה בישראל, ראיה חזקה להסכמת הדירקטורים לקבל שירות בישראל. בית המשפט נימק כי דירקטורים, כאנשים הפעילים מאחורי חברה, מודעים בדרך כלל להגשות כאלה ומסכימים להן, במיוחד כאשר הגשות אלה מאושרות על ידי הדירקטוריון. העובדה שדוחות אלה הוגשו לרשויות זרות בהתאם לחוקיהן אינה שוללת את ערכם הראייתי בקביעת כתובתם הישראלית של הדירקטורים. * **הבחנה מפסיקה קודמת:** בית המשפט הבחין בזהירות בין המקרה הנוכחי לבין פסיקות קודמות. באופן ספציפי, הוא ציין כי ב-*Roland Hecht v. שפירא*, הכתובת שפורסמה הייתה בצרפת, והשירות נעשה בחו"ל ללא אישור, מה שהוביל למסקנה שפרסום הדו"ח לא מייתר את הצורך בשיטות שירות מאושרות. לעומת זאת, כאן הכתובת הייתה בישראל, והשירות בוצע בתוך ישראל, ולכן לא היה צורך בפנייה נפרדת לקביעת דרכי השירות. בית המשפט גם הבדיל ממקרים שבהם לא דווח על כתובת מדויקת או שבהם טיעוני "התיאוריה האורגנית" או "מנהל עסק מורשה" לא היו ישימים או נדחו. * **היחס למשיב 7:** לגבי המשיב 7, שלא צוין בדו"ח הרלוונטי, בית המשפט מצא כי השירות במשרדי החברה אינו כדין. הדבר הדגיש את הצורך בפרטי קשר נגישים ומדויקים לדירקטורים בחברות ישראליות, כאשר אי מסירת מידע כזה עלולה להוות הפרה של תום לב וחובות סטטוטוריות. החברה נדרשה למסור את כתובתו של המשיב 7 לצורך מתן שירות נאות. בעיקרו של דבר, החלטת בית המשפט קבעה כי עבור דירקטורים בחברה ישראלית שרשמו באופן רשמי את כתובתה הישראלית של החברה ככתובתם בדוחות החברה, הגשת מסמכי בית משפט באותה כתובת בישראל נחשבת כחוקית, ומשמעותה הסכמה לסמכות שיפוט ושירות. פסק דין זה ממנף באופן חדשני את חובות הדיווח של החברה כדי להקל על הגשת תביעה לדירקטורים זרים המעורבים בגופים ישראליים.