ע"א 610/68

תקציר

בית המשפט העליון הכריע במקרה של סכסוך כספי שמקורו בהסכם. טענתה העיקרית של המערערת הייתה כי ההסכם נעדר תוקף משפטי משום שלא נחתם על ידי כל הצדדים המרכיבים צד ב', אשר חתימתם צפויה להטיל עליו התחייבויות אישיות. בית המשפט קבע כי ביחסים בין הנושה לבין חייבים משותפים, הנושה יכול לתבוע את כל החייבים ביחד או לחוד. באשר ליחסים הפנימיים בין חייבים משותפים, חל כלל השיפוי, המאפשר לחייב ששילם יותר מחלקו לגבות דמי השתתפות מחייבים אחרים. אם החותם על מסמך חוזי ציפה שאחרים יחתמו עליו, והוא לא עשה זאת, החותם יהיה פטור מאחריות, אלא אם כן הנושה הציג ראיות לוויתור. בית המשפט מצא כי טענת המערערת הייתה מוצדקת, שכן ההסכם הצביע על אחריות משותפת ואחת, וחתימתו של דוד רכט חסרה. הדבר העלה את ההנחה כי החותמים ציפו לכל החתימות, כולל זו של רכט, ולא ויתרו עליהן. למערערת ניתנה רשות להתגונן ולפטור אותה מהתחייבות כספית, עד להגשת כתב הגנה בתוך 30 יום. ההחלטה התקבלה מבלי לפגוע לגופו של עניין, והותירה את שאלת תוקפה של ההנחה לקביעה עתידית. הוצאות הערעור נפסקו למערער בסך 300 ש"י.