עע"מ 735/23

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על החלטת משטרת ישראל שלא להאריך את שירותו של קצין. בית המשפט דחה את הערעור בנימוקים שונים. ראשית, נטען כי התנהלותו של המערער במהלך ההליך בבית המשפט המחוזי, שכללה אי הצגת מסמכים רלוונטיים והסתרת עובדות מהותיות, מצדיקה את דחיית העתירה. שנית, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בשיקול דעתה של משטרת ישראל בקביעת התאמתו של המערער לשירות, שכן ההחלטה התקבלה כדין על סמך התנהלותו ותפקודו של המערער. בית המשפט דחה גם את טענות המערערת בדבר פגמים בסמכות ופגמים פרוצדורליים בהליך קבלת ההחלטות, וקבע כי הן חסרות בסיס. בפרט, טענת הזיוף בדבר סיכום ראיון שימוע לא הוכחה. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות בדבר חוסר מידתיות ואפליה בהחלטה. המערערת לא הביאה ראיות למקרים דומים שבהם התקבלו החלטות שונות, וההחלטה שלא להאריך את השירות נחשבה לאמצעי מידתי יותר מפיטורים. השופט ד' מינץ, שנתן את פסק הדין, הציע לדחות את הערעור, ועל כך הסכימו השופטים י' עמית וד' ברק-ארז. המערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 7,500 ₪.