המ"ש 13365-05-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המערער למשפט מאוחר, שכן המערער לא סיפק כל הצדקה להחמיץ את המועד. על פי החוק, על בית המשפט לקבוע תחילה האם יש למבקש סיבה מוצדקת להחמיץ את המועד, ואם לא, האם דחיית בקשתו תגרום לעיוות דין. במקרה זה, המבקש לא העלה כל טיעון משכנע, ולפיכך תביעתו נדחית. המבקש לא הציג כל ראיה המצביעה על כך שלא קיבל את הודעת הקנס, שנשלחה בדואר רשום וסומנה כ"לא נדרש". בית המשפט התייחס למספר פסקי דין קודמים בהם נדונה "חזקת המסירה", ונקבע כי כאשר דבר דואר נשלח לכתובת הנכונה ואינו נאסף, הנמען אחראי, והמסירה נחשבת כאילו הושלמה. על המבקש מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו, דבר שלא עשה. בנוסף, המבקש לא סיפק נימוקים מיוחדים מדוע יש לקבל את בקשתו, למרות שהוגשה באיחור, כנדרש בסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי. גם טענת המבקש כי אדם אחר נהג ברכב בעת ביצוע העבירה אינה מצדיקה בקשה למשפט מאוחר ואינה מהווה עיוות דין. לפיכך, בית המשפט החליט לדחות את הבקשה, ולמבקש שמורה הזכות לערער על ההחלטה כעניין שבדין.