על"ח 1116-02-12

תקציר

פסק דין זה עוסק בשני ערעורים מאוחדים על פיטורי עובדת במהלך הריונה. העובדת ערערה על החלטת הממונה על עבודת נשים, שהתירה את פיטוריה רטרואקטיבית למועד יציאתה לחופשת לידה. גם המעסיק ערער על ההחלטה וטען כי מועד הפיטורים היה צריך להיקבע מוקדם יותר. העובד הואשם במסירת דוחות נוכחות כוזבים והוצא לחופשה עד לפתיחת חקירה. החברה הגישה בקשה לסעד זמני, שהביא לכך שהעובד נשאר בבית בזמן קבלת השכר. בעקבות חקירה החליטה החברה לפטר את העובד והגישה בקשה לאישור לעשות זאת בדיעבד. הנציב נעתר לבקשה לאחר שקבע כי אין קשר בין הפיטורים להריונה של העובדת וכי מתקיימות נסיבות חמורות. הנציב שקל את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים והגיע למסקנה כי היה משבר אמון בין העובד למעסיק המצדיק את הפיטורים. עם זאת, ההחלטה לפטר את העובדת התקבלה רטרואקטיבית למועד יציאתה לחופשת לידה, ולא למועד שהחברה ביקשה בתחילה. הנציב ביסס החלטה זו על הצורך לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים: זכותו של העובד לפרנסה וזכותו של המעביד לנהל את עסקיו. שני הערעורים נדחו. בית המשפט מצא כי החלטת הנציב הייתה סבירה ומידתית, בהתבסס על ראיות רבות וטיעונים משני הצדדים. בנוסף, ציין בית המשפט כי כל טעות בקביעות העובדתיות לא השפיעה על התוצאה ולא הייתה חמורה דיה כדי להצדיק את ביטול ההחלטה. גם טענתו של העובד לפגיעה בפרטיות נדחתה, שכן המצלמות היו במרחב ציבורי. לבסוף, הסכים בית הדין עם מסקנת הממונה כי התקיימו נסיבות חמורות המצדיקות את הפיטורים בדיעבד, וההחלטה בדבר מועד הפיטורים הייתה סבירה ומאוזנת.