תלה"מ 55794-02-20

תקציר

פסק הדין סובב סביב שתי טענות עיקריות; הראשונה היא תביעת רכוש בדבר חלוקת נכסים בעקבות פירוד של ידועים בציבור. האישה טענה לזכויות שוות בדירת המגורים בה התגוררו, שנרשמה על שם הגבר בלבד, וביקשה פסק דין הצהרתי. בית המשפט פסק לטובת האישה, וקבע כי לשני הצדדים חלקים שווים בדירה למרות הרישום, כמו גם בנכסים אחרים שנצברו במהלך 12 שנות הקשר ביניהם. החלטה זו התבססה על ראיות לכוונתם המשותפת, להתנהגותם הכלכלית ולתרומתם למשק הבית המשותף. האישה גם הייתה פטורה מתשלום דמי שימוש, שכן הגבר לא השתתף בהוצאות הבית מאז פרידתם. התביעה השנייה עסקה במשמורת ובמזונות שלושת ילדיהם הקטינים. בית המשפט מינה אפוטרופוס חוקי ועובדת סוציאלית לקטינים והורה על זמני שהייה גמישים תוך גמישות הדדית, בפיקוח העובדת הסוציאלית, תוך התחשבות בצרכיהם וברצונם של הילדים. האב חויב לשלם מזונות בסך 1,500 שקלים בחודש עבור כל קטין, ו-1,800 שקלים נוספים עבור דמי הדיור לאחר שהאם תפנה את הדירה המשותפת. סכום זה נקבע על בסיס הכנסתו הגבוהה יותר של האב ואחריותה העיקרית של האם לגידול הילדים ולטיפול בהם. בית המשפט סירב לפסוק מזונות משקמים לאישה, מאחר שלא הוכיחה די הצורך את צרכיה, ובשל החלטת חלוקת הרכוש. בנוסף, חויבו הצדדים לשתף פעולה בפירוק הבעלות המשותפת שלהם בדירה, עם אפשרות למכור אותה בעצמם או באמצעות ההוצאה לפועל אם לא תימכר בתוך 90 יום. התמורה, לאחר ניכוי כל ההוצאות, תחולק שווה בשווה ביניהם. טענותיו של הגבר בדבר התנהלותה הפסולה של האישה צוינו, אך יוחסו למצבה הנפשי ולייצוג לקוי בתחילת ההליך. הוא חויב לשלם לאישה הוצאות משפט בסך 50 אלף שקל. ניתן לפרסם את פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.