המ"ש 1300-06-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המערער למשפט מאוחר בהתבסס על הוראות סעיפים 229 ו-230 לחוק סדר הדין הפלילי. המבקש לא סיפק כל הצדקה לאיחור בהגשת בקשתו למשפט, ואף לא הציג נימוקים מיוחדים המצדיקים את קבלתה. עוד קבע בית המשפט כי לא התקיימו נסיבות שאינן בשליטתו של המבקש, אשר גרמו להגשת הבקשה באיחור. זאת ועוד, טענת המשיב כי נמסרה למבקש הודעה כדין על הקנס, כאמור בסעיף 237(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, התקבלה. בית המשפט הפנה למספר פסקי דין קודמים כדי לתמוך בחזקה כי המבקש קיבל את ההודעה, למרות דחייתם. לטענת השופטים, הימנעותו של המבקש מלתבוע את הודעת הדואר הרשום וחוסר יכולתו להפריך את חזקת המסירה פעלו לרעתו. בית המשפט הדגיש כי על המבקשים מוטל הנטל להוכיח כי אי קבלת הדואר לא נבעה מרשלנות או סירוב שלהם, דבר שלא עשו. בנוסף, המבקש לא הביא כל טיעון משכנע או ראיה לתמיכה בטענתו כי אדם אחר נהג ברכב בעת ביצוע העבירה, ואף לא הוכיח כי השארת ההרשעה על כנה תביא לעיוות דין. ככלל, קבע בית המשפט כי הבקשה אינה עומדת בדרישות למשפט מאוחר ולכן נדחתה. החלטה זו התקבלה בהעדר הצדדים, וזכות הערעור כדין נשמרה.