עב"ל 22146-08-14

תקציר

הפאנל הגיע למסקנה כי ערעור המוסד הוא עקרוני, וסיפק מספר נימוקים להחלטה זו. ראשית, האירוע הנדון לא התרחש במהלך עבודתו של המשיב ואף לא התרחש כתוצאה מעבודותיו. בעת התאונה יצא המשיב מדיון בגין עבירה פלילית, בה הורשע מאוחר יותר. נסיעתם לבית המשפט לא הייתה קשורה לעבודה, אלא תוצאה של הפרת החוק. השימוע נבע ממעשיו של המשיב עצמו, אשר נוגד את חובותיו כעובד, ועל כן לא יכול להיחשב כקשור לעבודה. בנוסף, אין כל ראיה המצביעה על יעדו של המשיב ערב התאונה, או על כך שהתאונה אף אירעה מיד לאחר השימוע. קיים פער זמן של שעתיים בין סיום הדיון לבין התאונה, במהלכן מסר המשיב מספר גרסאות סותרות לאירועים. לפיכך, לא ניתן להוכיח כי התאונה אירעה זמן קצר לאחר השימוע, או כי היא אכן הייתה קשורה לעבודה. גם השופטות לאה גליקסמן ונטע רוט הסכימו כי המשיב לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח כי יש להכיר בתאונה כקשורה לעבודה, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבותיו. מטעמים אלה החליט ההרכב כי יש לקבל את ערעור המוסד, וההחלטה לדחות את תביעת המשיב להכרה בתאונת עבודה תעמוד בעינה.