ע"א 6051/07

תקציר

הערעור והערעור שכנגד הם עניינם בסכסוך על גינה ביפו, הסמוכה לביתו של המערער. הגן הוקם על ידי אביה של המערערת, האלוף יצחק שדה, והמערערת מבקשת לאכוף הסכם שכירות עם מינהל מקרקעי ישראל (המשיב) לשכירת הגן, שהיה פתוח בחלקו לציבור כאתר הנצחה לאביו. ההסכם הראשוני נחתם בשנת 1994 אך הופר מאוחר יותר בשל חוסר עקביות בציפיות הצדדים, בעיקר בנוגע לעלויות החכירה ומידת הנגישות לציבור. המערערת טוענת כי מזכר ההבנות מהווה הסכם תקף ומחייב וכי המשיב הפר אותו. בינתיים טוענת המשיבה כי התזכיר היה רק שלב במו"מ ולא חוזה סופי, נעדר פירוט וסמכות להתחייב לדמי חכירה סמליים. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערערים לאכיפת ההסכם אך מתח ביקורת על התנהלות המשיב והורה להם לשלם למערערת 50,000 ש"ח. פסק דינו של השופט רובינשטיין מסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי, ודוחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד. פסק הדין מכיר בתום ליבו של המערער ובתרומתו לשימור זיכרון הגן, אך מדגיש כי אופיו הציבורי של הגן מוגבל, ונגישותו העתידית אינה יכולה להיות תלויה אך ורק ברצונו הטוב של המערער. מזכר ההבנות נחשב לצעד משמעותי לקראת חוזה, אך נדחה כהסכם מחייב בשל עמימות וחוסר ספציפיות, במיוחד בכל הנוגע לשומת קרקע ושימוש. יתר על כן, ההבטחה המנהלית אינה נחשבת ישימה, שכן היא ניתנה ללא סמכות להתחייב לדמי חכירה סמליים. מפסק הדין עולה, כי סעדו של המערער מצוי במישור האזרחי, שם הוא יכול לתבוע פיצויים הנובעים מהתנהלות המשיב. מחדליו של המשיב מוכרים ומצדיקים את ההוצאות המוטלות, ומותירים את שני הצדדים לשאת בהוצאותיהם.