תמ"א 540/86

תקציר

פסק הדין מאפשר תרומת כליה מאדם לא כשיר לאביו החולה. בית המשפט מאשר את הבקשה לאחר שהגיע למסקנה שהיא לטובת הבן הפסול, שאביו הוא האפוטרופוס שלו והאחראי העיקרי לטיפול בו. החלטה זו מבוססת על ההבנה כי בריאותו של האב חיונית לרווחתו ולאיכות חייו של הבן, שכן הטיפול המוסדי היה בלתי נמנע ללא יכולתו של האב לטפל בו. בית המשפט מכיר בשיקולים האתיים ובעיקרון של אי פגיעה בגוף ללא הסכמה, אך תפקידו של האפוטרופוס הוא לקבל החלטות כאלה בשם הפסול. בעוד חוסר יכולתו של הבן להסכים מציב אתגרים, בית המשפט מדגיש את הנסיבות החריגות ואת היתרונות הקונקרטיים החלים עליו. פסק הדין מדגיש את תלותו של הבן באביו ואת החום והחיבה שהוא מקבל מהמשפחה, החיוניים לרווחתו. כמו כן, בית המשפט נוקט משנה זהירות בענייני תרומת איברים, תוך שימת דגש על הצורך באישור בית המשפט למניעת ניצול לרעה, במיוחד במקרים של ניגוד עניינים. במקרה זה, התועלת לבן עולה על הסיכונים, והניתוח נתפס כטיפול רפואי הכרחי. בית המשפט מכיר בקושי שבהחלטה, אך סבור כי מסקנת פסק הדין המקורי נותרה נכונה. עובדות נוספות שהוצגו אינן משנות את העדפת המצב הנוכחי על פני הטראומה הפוטנציאלית של הטיפול המוסדי. כמו כן מצוינים סיכויי ההצלחה הניתוחית וההשפעה החיובית על חיי הבן. פסק הדין מדגיש את החשיבות של שקילת טובת הפסול, לרבות שיקולים נפשיים וסביבתיים, תוך נקיטת משנה זהירות ובחינה מדוקדקת במקרים כאלה. תפקידו של בית המשפט נתפס כמכריע באישור תרומות איברים מפסולי דין בשל הפוטנציאל לניגוד עניינים. לבסוף, פסק הדין מעודד גישה של כל מקרה לגופו, תוך שימת דגש על הנסיבות החריגות והייחודיות של מקרה זה, בתקווה שלא יהווה תקדים להחלטות עתידיות.