תמ"ש 35350-11-11

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב תביעת מזונות שהגישה אישה גרושה (התובעת) נגד בעלה לשעבר (הנתבע) בגין שתי בנותיהם. הגבר מכחיש אבהות על הבת הצעירה, ל', וטוען שהיא נולדה כתוצאה מניאוף האישה. השופט מציין את אופייה החריג של התביעה, במיוחד לאור העובדה שהגבר מכיר באבהותה של הבת הגדולה, ר'. המחלוקת העיקרית נוגעת לאבהותה של ל', כאשר האישה מבקשת להוכיח שהגבר הוא האב הביולוגי, בעוד הוא מנסה להפריך זאת. השופט משרטט את הדין האישי העברי החל בנוגע לחובות אבהות ומזונות. הוא מדגיש כי הראיה הטובה ביותר לאבהות היא בדיקה גנטית, שאינה אפשרית במקרה זה בשל מגבלות החוק. השופט דן בחזקה כי ילד שנולד לאישה נשואה הוא של הבעל, ומטיל את נטל ההוכחה על הגבר להפריך אבהות. הוא מוצא את טענותיו וראיותיו של הגבר בלתי משכנעות ובלתי מבוססות, בעוד עדותה של האישה אמינה יותר. לפיכך, השופט קובע כי הגבר הוא אביהן הביולוגי של שתי הבנות והוא אחראי לתחזוקתן. בהתייחסה לסוגיית המזונות מציינת השופטת את טענותיה המוגזמות של האישה ואת הימנעותה מלהביא ראיות מספקות לצורכי הבנות. הוא קובע כי דמי המזונות הבסיסיים ההכרחיים יעמדו על 2,600 שקל לחודש, בתוספת סכומים עבור דיור, חינוך והוצאות רפואיות חריגות. השופט בוחן גם את יכולותיהם הכלכליות של שני הצדדים ואת רמת חייהם בעבר. הוא קובע כי על הגבר לשלם לאישה 1,200 שקל בחודש עבור מזונות ילדים ו-1,400 שקל עבור מזונות ילדים. כמו כן מפורטים תשלומים נוספים עבור דיור והוצאות אחרות. החלטת השופט תקפה מיום התביעה, כאשר חלק מההוראות חלות מהיום ואילך. בנוסף, השופט מעיר הערות על התנהגותו של הגבר ופונה לרגשותיו, ודוחק בו לקבל את שתי הבנות, ללא קשר לאמונותיו לגבי אבהותן. פסק הדין מסתיים בתיאור מפורט של תנאי המזונות ובערעור סופי לפיוס.