עמ"ה 518/01

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה המערערת על תוצאות מכרז עירוני להפעלת קווי שאטל. העותר טען כי יש לפסול את ההצעה הזוכה בשל משוא פנים לכאורה, תרמית ואי עמידה בדרישות המכרז. עם זאת, השופט לא מצא ראיות להטיה או לשיקולים זרים המשפיעים על תהליך קבלת ההחלטות בוועדת המכרזים. באשר לפרשנות תנאי המכרז, נקטה השופטת בגישה ליברלית, ושאפה לתת לכמה שיותר מציעים הזדמנות להשתתף. בית המשפט קבע כי הצעתה של העותרת אינה עומדת בדרישות המפורטות במכרז בדבר סוג הרישיון הדרוש לשירותי התחבורה הספציפיים הנדרשים בקווים 9-11. רישיונו של העותר היה לאוטובוסים קטנים, ואילו הקווים נזקקו לאוטובוסים רגילים. בנוסף, נדחתה טענת העותרת כי יש לפסול את ההצעה הזוכה משום שהציגה ערבות בנקאית בסכום לא מספיק. בית המשפט קיבל את פרשנותם של המשיבים לדרישת הערבות, ומצא אותה סבירה ומתיישבת עם מטרת המכרז. השופט דחה גם את טענות המרמה של העותר, שהתבססו על תצפיות ודוחות מעקב. הדיווחים הצביעו על מכירה אפשרית של אוטובוסים על ידי הזוכה לאחר המכרז, ללא הוכחה כי התוכניות היו קיימות לפני הגשת ההצעה. השופט הדגיש כי הפרות חוזיות, אם ישנן, ייכנסו לתוקף רק לאחר ההודעה על הזוכה, וייתכן שדיני המכרזים לא יחולו בשלב זה. הימנעותו של העותר מלהתייחס לסוגיה זו או להציג ראיות סותרות לא הותירה את השופט משוכנע. משכך, נדחתה העתירה, וחויב העותר לשלם 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית הן לעירייה והן לזוכה במכרז בנפרד. פסק דין זה אישר מחדש את נטייתו של בית המשפט לפרש את תנאי המכרז באופן ליברלי ושם דגש על הזכויות והחובות הנובעות מהשלב החוזי של הליך המכרז.