ע"א 364/81

תקציר

פסק הדין מתייחס לשאלה האם ארוחות המסופקות על ידי מעסיקים לעובדיהם מהוות "עסקה" חייבת במס לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ה-1975. בית המשפט העליון קבע כי מתן ארוחות על ידי מעסיקים נחשב לעסקה, שכן הוא נופל תחת ההגדרה של "מכירת נכס" או "מתן שירות". בית הדין נימק זאת בכך שהארוחות, הניתנות תמורת עבודת העובדים, מהוות חלק משכרם, וחייבות במע"מ שכן מדובר בנכסים שנרכשו במחיר. יתר על כן, בית המשפט פירש את הביטוי "במהלך העסקים" באופן רחב כך שיכלול פעולות המיטיבות עם הארגון, כגון אספקת ארוחות לשיפור תפוקת העובדים וייעול תהליכי העבודה. פרשנות מרחיבה זו מתיישבת עם כוונת החוק להחיל מע"מ באופן רחב על כל העסקאות הכלכליות. בנוסף, מאחר שהעוסקים זכאים לניכוי מס תשומות בגין הארוחות שהם רוכשים, הם נדרשים לשלם מע"מ גם על מכירתם לעובדים. פסק הדין מבטל אפוא את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מחייב תשלום מע"מ על ידי המעבידים, וקובע את סכומי המס המדויקים בהם חייב כל משיב, תוך דרישות נוספות לתשלום הוצאותיה של המערערת.