ע"א 427/13

תקציר

פסק הדין דן במורכבויות העולות מעסקאות עלומות בין דאוס לדפני. ליבת המחלוקת סובבת סביב פרשנויות סותרות להסכמים הנוגעים לעסקת חלקת קרקע. דאוס טוען שמדובר בהסכם מכר, ואילו דפנה מתעקשת שמדובר בהסכם הלוואה המשתמש בקרקע כבטוחה. פסק הדין מצביע על חוסר תום הלב והבהירות בעסקאות, המקשה על ההבחנה בכוונה האמיתית. בית המשפט מצדד בפרשנותו של בית משפט קמא, ודוחה את טענותיו של דאוס הנובעות מהסכם מכר. בהתייחסם להסכם המאוחר, מגיעים השופטים למסקנה כי הוא משמש כהסכם הלוואה. לפיכך, על דפנה להחזיר לדאוס את סכום ההלוואה בסך 384,000 ₪. תנאי ההחזר צריכים להיות מיידיים ולא מדורגים, לאור המורכבות וחוסר הבהירות. בית המשפט גם מחליט שכל צד יישא בהוצאותיו. השופטת נאור מדגישה כי צדדים המנהלים עסקים כה עלומים אינם יכולים לצפות מבית המשפט לפענח את כוונותיהם כבמטה קסם. השופט סולברג מסכים עם פסק הדין.