ת"א 43520-05-21

תקציר

המשיבה לא עתרה לבטל את ארבעת פסקי הבוררות, ועל כן יש לאשרם. הפיצויים, שעיקרם פירוק שותפות עסקית, הם כדלקמן: פסק מיום 19.8.2019, פסק מיום 3.3.21, פסק מיום 3.8.2020 המורה על הגבלת עיסוקו של המשיב והחזרת רכב לידי החברה, ופסק מיום 18.5.21, המהווה המשך לפסק הבוררות הקודם אך מהווה הוראה ל"ביצוע משוער" בשל התנהלות המשיב, כפי שציין הבורר. גם הבקשות לביטול שני הפרסים האחרונים, שהוגשו מעבר למגבלת הזמן הקבועה בחוק ללא סיבה מיוחדת, נדחו. לבורר הייתה סמכות ליתן פסקי דין אלה, לרבות ביחס לכלי הרכב, אשר יכולים להיחשב כחלק ממימוש הסכם רכישת המניות. כמו כן, לא נפל עיוות דין בכל הנוגע להגבלת עיסוקו של המשיב, שכן הבורר סייע לצדדים בניסוח הסכם רכישת המניות ופסיקותיו בעניין זה היוו עדות להסכמת הצדדים. גם אם היו מבוטלות הקביעות בדבר העיסוק, יכול היה המבקש להגיש תביעה עצמאית לאכיפת הסכמה זו. הגבלת העיסוק לחמש שנים, החלה רק על מרכזים רפואיים המנוהלים על ידי הדסה, אינה בלתי סבירה או מנוגדת לתקנת הציבור, מה גם שהמשיב קיבל תמורה ניכרת עבור מניותיו. בית המשפט דחה גם את טענותיו הנוספות של המשיב, לרבות טענותיו בדבר היעדר אפשרות לטעון טענות ואי תשלום סכומים שנפסקו לו, ומצא כי הן אינן מקימות עילת ביטול. המשיב יישא בהוצאות המבקש ובשכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 25,500 ₪.