עת"מ 29527-11-21

תקציר

העותרים, דיירי מתחם דיור זמני בתל אביב, ביקשו לרכוש את הדירה בה התגוררו, תוך שימוש בחוק זכויות רכישה בדיור הציבורי. הם ערערו גם על חוקיות תוכניות הפינוי של המדינה למתחם וביקשו עיכוב בביצוע צו הפינוי. המדינה טענה כי העותרים נעדרי מעמד בפני בית המשפט וכי עתירתם נגועה בשיהוי. לגופו של עניין, טענה המדינה כי חוק זכויות רכישה אינו חל על דיור זמני וכי העותרים אינם זכאים על פי החוק. בנוסף, טענה המדינה כי העותרים דחו הצעה סבירה לדיור חלופי בשנת 2014 ולכן אינם יכולים כעת לטעון לזכות לרכוש את הדירה. בית המשפט פסק נגד העותרים בכל הסעיפים. נמצא כי העתירה אכן נפגעה משיהוי, שכן העותרים ידעו על זכותם הנטענת לרכוש את הדירה ועל סירובה של המדינה לאפשר זאת במשך מספר שנים מבלי לנקוט בצעדים משפטיים מיידיים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי חוק זכויות רכישה אינו חל על דיור זמני וכי העותרים לא הוכיחו כי הם עומדים בתנאי הזכאות. באשר להצעת המדינה לדיור חלופי, ציין בית המשפט כי העותרים דחו את ההצעה ולא נקטו צעדים ליישומה בתוך פרק הזמן שנקבע. בית המשפט הדגיש כי הצעותיה של המדינה היו סבירות והוגנות, וטוב יעשו העותרים אם יקבלו. הוראת השעה המונעת את פינוי העותרים הוסרה, ועתירתם נדחתה. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.