ת"א 1677/02

תקציר

החלטת בית הדין דנה בתביעה לתגמולי ביטוח בגין תאונת עבודה שאירעה ביום 27.4.98. התובע, אשר קיבל מהנתבעת תגמולי ביטוח בגין תקופת אי הכושר הראשונית שלאחר התאונה, נותח ביוני 2001 עקב פציעות שנגרמו לו בתאונה והידרדרות במצבו הבריאותי לאחר מכן. בעקבות הניתוח נבצר מהתובע לחזור לעבודה. הנתבעת סירבה לבקשת התובע לתגמולי ביטוח נוספים, בנימוק של התיישנות. הנתבע טוען כי התביעה, שהוגשה ביום 19.3.02, אינה תקפה משום שלא הוגשה בתוך שלוש שנים מיום התאונה, כפי שנקבע בפוליסת הביטוח ובחוק. התובע, לעומת זאת, טוען כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות ממועד קביעת הנכות הצמיתה, דבר שטרם התרחש. בית המשפט בוחן את הדיון המשפטי סביב שלושת המועדים האפשריים להתיישנות בתביעות ביטוח הגורמות לנכות לצמיתות: מועד התאונה, מועד קביעת הנכות הצמיתה ומועד קביעתו על ידי רופא מומחה. בהסתמך על פסיקות קודמות, בית המשפט מצדד בתובע וטוען כי מקרה הביטוח, כהגדרתו בחוק, מתרחש בעת מימוש הנכות. מאחר וטרם נקבעה נכותו של התובע, לא חלפה תקופת ההתיישנות. כמו כן, באשר לתביעה בגין תקופת אי הכושר, בית המשפט מסכים עם פסיקות קודמות המגדירות את האירוע הביטוחי כאובדן כושר ולא כתאונה עצמה. מאחר שהניתוח של התובע ואי הכושר המתמשך נובעים מהתאונה הראשונית, בית המשפט מוצא כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות של התביעה מהמועד שבו איבד התובע את כושרו לעבוד, ולא ממועד התאונה. משכך, קובע בית המשפט כי בקשת הנתבע לדחות את התביעה על יסוד תקופת ההתיישנות נדחית.