דנ"פ 4342/97
פסק-דין עליון
תקציר
בסופו של דבר הגיע בית המשפט למסקנה כי הרשעתו של סולימאן אל-עביד באונס וברצח של חנית קיקוס הייתה מוצדקת, בעיקר על סמך הודאותיו המרובות בפני גורמים שונים, בהם מודיע ומשטרה. למרות טענות בדבר יכולתו הנפשית ולחץ החקירה בשל מנת המשכל הנמוכה של אל-עביד, ההודאות נחשבו אמינות. הוכרה הימצאות הגופה במקום שונה מזה שצוין בתחילה, אך נקבע שלא לערער את ההרשעה. בית המשפט הדגיש את מהימנות הודאותיו של אל-עביד, הנתמכות בראיות נסיבתיות, ודחה את הטענה כי ההודאה ניתנה תחת לחץ מופרז או כי היא אינה עקבית. רוב השופטים קבעו כי למרות טענות ההגנה והשאלות סביב מיקומה המדויק של הגופה, הראיות מצביעות יחדיו על אשמתו של אל-עביד מעבר לספק סביר. לפיכך, דחה בית המשפט את ערעורו של אל-עביד, ואישר את הרשעתו המקורית,
חקיקה מקושרת
דנ"פ 4342/97 מדינת ישראל נ' סולימאן אל עביד, עליון (28.4.1998)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.