ע"ש 2367/97

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על חיוב בארנונה על חלקת קרקע שבבעלות המערערת. המערערת טענה כי יש לחייב את העירייה, שהחזיקה בקרקע, לשלם את המס שכן היא משמשת לצורכי חניה. עם זאת, מאחר שהשימוש שעשתה העירייה במקרקעין לא היה פורמאלי והתבסס על הסכמת הבעלים, נמצא כי המערערת חייבת בתשלום המס. פסק הדין דן גם בטענותיה החלופיות של המערערת, ובהן כי הקרקע היא קרקע חקלאית ולכן פטורה ממס, וכי יש לראות בעירייה, כבעלת הקרקע, כבעלים לצורכי מס. שתי הטענות נדחו. נמצא כי המערער לא העביר את זכויותיו לעירייה וכי האחרונה לא החזיקה במקרקעין בנסיבות שהפכו אותה לבעלים. באשר לשומת המס של הקרקע, קבע בית המשפט כי ועדת הערר שקלה נכונה את זכויותיה של המערערת לקבל מגרשים חלופיים תמורת החלקה נשוא הבקשה, דבר שהשפיע על שווי השוק של האחרונה. גם הערכת שווי הקרקע על ידי הוועדה נמצאה סבירה. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם הוצאות משפט למשיב.