ת"א 12063-01-17

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות המשפטיים והחידושים הנגזרים ממנה: **הקדמה** ההחלטה הנדונה עוסקת בבקשה לפסילת שופט, שהוגשה על ידי הנתבעים. טענתם המרכזית של הנתבעים היא כי השופט התעלם מטענותיהם בדבר אי-תקינות הגשת בקשה לביזיון בית משפט על ידי התובעים, וקבע דיון לדון בה. בנוסף, טענו הנתבעים כי הגשת ערעור על פסק דין שניתן בהסכמה (על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט) מעלה חשש למשוא פנים, ועל כן יש לפסול את השופט מלדון בתיק עצמו, גם אם יושב אליו מבית המשפט לערעורים. **ניתוח משפטי** 1. **עילת הפסילה - חשש ממשי למשוא פנים (סעיף 77(א) לחוק בתי המשפט)** * **העיקרון המשפטי:** סעיף 77(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, קובע כי "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט." * **המבחן האובייקטיבי:** הפסיקה, כפי שמובאת בהחלטה (ע"א 8743/04 בר נר נ' רוט; ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל), קובעת כי המבחן לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים הוא **מבחן אובייקטיבי**. אין די בתחושה סובייקטיבית של בעל דין. יש להניח תשתית ראייתית אובייקטיבית המצביעה על כך שדעתו של השופט "נעולה" ולא יוכל לשפוט משפט צדק. המבחן נבחן מנקודת ראותה של החברה הישראלית, בראיה אובייקטיבית כוללת, בנוגע לאפשרות ממשית לדעה קדומה. * **החלת העיקרון על המקרה:** השופטת דוחה את הבקשה לפסילה, מכיוון שהנתבעים לא העלו כל טענה המבססת קיום משוא פנים, ולא הציגו תשתית ראייתית אובייקטיבית לכך. * **טענת הערעור:** הטענה שהוגש ערעור בטענה לחריגה מסמכות אינה מהווה עילה לפסילה. הליכי ערעור הם שגרתיים, ואין בהגשתם, בין אם בשל טעות עובדתית, משפטית או חריגה מסמכות, כדי להצביע על משוא פנים. * **קביעת דיון בבקשה לביזיון בית משפט:** הטענה המרכזית של הנתבעים, כי עצם קביעת דיון בבקשה לביזיון בית משפט מעידה על "נעילת דלת" מצד השופט, נדחתה. השופטת קובעת כי קביעת דיון היא עניין של ניהול ההליך, וכי במסגרת הדיון יידונו כל טענות הצדדים, לרבות טענות הצדדים בדבר אי-תקינות הגשת הבקשה. זוהי החלטה פרוצדורלית ולא עמדה לגופו של עניין. * **חידוש/הדגשה:** ההחלטה מדגישה את ההבחנה בין סוגיות פרוצדורליות הנוגעות לניהול הדיון (כגון קביעת מועד דיון) לבין עניינים מהותיים העלולים להעיד על משוא פנים. ההחלטה מחזקת את ההלכה כי השגות על דרך ניהול הדיון מקומן בערעור, ולא בבקשה לפסילת שופט. 2. **חובת השיפוט וחובת אי-הפסילה** * **העיקרון המשפטי:** כנגזרת מחובתו של שופט לפסול עצמו כאשר קיימת עילת פסילה, עומדת לו **חובת השיפוט** שלא לפסול עצמו כאשר התנאים לכך אינם מתקיימים. שחרור בלתי ראוי מחובת השיפוט דומה בחומרתו לאי-פסילה במקרה שבו היא נדרשת, ועלול לגרום לעיוות הדין ולפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט (ע"א 4160/96 שחר נ' מושנוב). * **החלת העיקרון על המקרה:** השופטת מבהירה כי היא מחויבת לקיים את חובת השיפוט, ואין לפסול עצמה רק בגלל שהוגשה בקשה בעניין זה, מבלי שהתקיימו התנאים האובייקטיביים לחשש ממשי למשוא פנים. 3. **עניין פרוצדורלי - הגשת בקשה לביזיון בית משפט** * **הטענה:** הנתבעים טענו כי הבקשה לביזיון בית משפט הוגשה ללא תצהיר, ללא טופס הזמנה, ולא הומצאה לצד שכנגד. לטענתם, היה על בית המשפט לסלק בקשה זו על הסף. * **ההחלטה:** השופטת מציינת כי לא הוגשה בקשה לסילוק על הסף של הבקשה לביזיון בית משפט. היא מסווגת את המסמך שהוגש על ידי הנתבעים ביום 20.4.25 כ"הודעה מטעם הנתבעים" ולא כבקשה רשמית. עם זאת, היא מדגישה כי **כלל הטענות יידונו בדיון שנקבע**, מה שמבטיח שהטענות הפרוצדורליות של הנתבעים יקבלו התייחסות. * **חידוש/הדגשה:** ההחלטה מחדדת את ההבחנה בין "הודעה" ל"בקשה" בהליכים משפטיים. יחד עם זאת, הגישה הפרגמטית של בית המשפט, לפיה כלל הטענות יידונו בדיון, מראה על גמישות פרוצדורלית ומחויבות להליך הוגן, גם אם הדרך שבה הועלו הטענות אינה תמיד בהתאם לכללים הפורמליים. 4. **הגשת ערעור על פסק דין שניתן בהסכמה (סעיף 79א לחוק בתי המשפט)** * **ההקשר:** פסק הדין המדובר ניתן בהתאם להסכמות הצדדים על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. סעיף זה מאפשר לצדדים להסכים כי הפסיקה תינתן על דרך הפשרה, ללא הנמקה, וכן כי לא ניתן לערער עליה אלא במקרים חריגים (כגון חריגה מסמכות). * **טענת הנתבעים:** הנתבעים טוענים שהגשת ערעור, בה נטען לחריגה מסמכות, והאפשרות שפסק הדין יבוטל, מחייבות את פסילת השופט מלדון בתיק, גם אם יושב אליו מבית המשפט לערעורים. * **התייחסות בית המשפט:** בית המשפט מתייחס לכך בקצרה, וקובע כי הגשת ערעור, גם בטענה לחריגה מסמכות, אינה מהווה עילה לפסילה. הוא לא נדרש באופן מעמיק להשלכות של ערעור על פסק דין לפי 79א, אלא מתמקד בעצם העובדה שהגשת ערעור אינה מעידה על משוא פנים. * **השלכה משפטית:** ההחלטה מדגישה את העיקרון כי אין לראות בכל הליך ערעורי, או בטענה המועלית בו, כאינדיקציה אוטומטית למשוא פנים מצד השופט היושב לדין בערכאה הדיונית. **מסקנות וחידושים** 1. **חיזוק המבחן האובייקטיבי לפסילת שופט:** ההחלטה מהווה הדגמה נוספת ליישום המבחן האובייקטיבי בפסילת שופט, תוך דחיית טענות סובייקטיביות או כאלה שאינן מבוססות על תשתית ראייתית. 2. **הבחנה בין ניהול הליך לפסיקה לגופו:** ההחלטה מבחינה בבירור בין החלטות הנוגעות לדרך ניהול הדיון (קביעת מועד דיון, סדר הטיעון) לבין החלטות מהותיות המשקפות עמדה נחרצת. רק האחרונות, בהינתן נסיבות אובייקטיביות, עשויות להקים עילת פסילה. 3. **הדגשת חובת השיפוט:** ההחלטה מזכירה את חובתו של השופט שלא לפסול עצמו שלא לצורך, ובכך לשמור על אמון הציבור ועל יעילות המערכת השיפוטית. 4. **גמישות פרוצדורלית:** למרות ההבחנות הפורמליות בין "הודעה" ל"בקשה", בית המשפט נוקט בגישה פרגמטית על מנת להבטיח שכל הטענות, גם אם הועלו באופן לא סטנדרטי, יידונו. 5. **היחס להליכי ערעור:** ההחלטה מבהירה כי עצם הגשת ערעור, גם בטענה לחריגה מסמכות, אינה מהווה עילה לפסילת השופט בערכאה הדיונית. בסיכומו של דבר, ההחלטה מהווה יישום קלאסי של עקרונות הפסילה, תוך שמירה על איזון בין הצורך להבטיח הליך הוגן ושקוף לבין הצורך שלא לפתוח פתח לבקשות פסילה חסרות בסיס, העלולות לשבש את ההליך השיפוטי.