הפ"ב 72122-01-18

תקציר

השופט מצא כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענותיהם למשוא פנים כנגד שני הבוררים, הרב הייזלר והרב צימבליסט, ולפיכך דחה את תביעתם. באשר לרב הייזלר טענו המבקשים כי קיים קשר בינו לבין המשיבים, בהתבסס על כך שקובץ הקשור להחלטה נוצר במחשב בשם "אדלר". עם זאת, השופט מצא כי אין די בראיות אלה כדי להוכיח אפשרות קרובה למשוא פנים, במיוחד בהתחשב בראיות הנוספות שהציגו המשיבים. השופט השתכנע מההסבר האמין שסיפק מר הייזלר הבן, לפיו הקובץ נוצר במחשב שונה מזה של מר ישראל יצחק אדלר. בנוסף, דחתה השופטת את חוות הדעת של המבקש בנוגע לשכיחות השם אדלר, וקבעה כי היא מבוססת על חוות דעת אישית ולא על סוגיות בתחום מומחיותו. באשר לרב צימבליסט, הודה השופט באמירות הלא ראויות והמיותרות שנאמרו כלפי בא כוח המבקשים במהלך ישיבת בוררות סוערת. עם זאת, השופט פירש אמירות אלה כניסיון לקדם את הדיון ולא ראה בהן כדי להצביע על משוא פנים או על פסק דין קבוע. גם טענותיהם הנוספות של המבקשים הנוגעות להתנהלות הבוררים ולנזק הפוטנציאלי של הפסקת הבוררות נמצאו חסרות שחר. משכך, חויבו המבקשים לשאת בהוצאותיהם של המשיבים 3-1, בסך כולל של 25,000 ₪. השופטת בחרה שלא לפסוק הוצאות לבוררים למרות דחיית התביעות נגדם, כדי להימנע מיצירת מצב שבו בורר הוא נושה של בעל דין. לשני הצדדים נמסר על זכותם לערער על פסק הדין.