בג"צ 4511/12

תקציר

העתירה, שהוגשה על ידי עותר מטעם עצמו, מבקשת לערער על חוקתיותו של תיקון מס' 109 לחוק הביטוח הלאומי, הידוע בכינויו "חוק לרון". תיקון זה נועד לעודד את שילובם של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה על ידי שינוי השיטה הקודמת, אשר לעתים קרובות הרתיעה אותם מלעבוד בשל שלילתם הפתאומית של קצבת הביטוח הלאומי עם קבלתם לעבודה. במקום זאת, חוק לרון מיישם הפחתה הדרגתית של קצבת הפנסיה בהתאם להכנסתו של המקבל. העותרת, מקבלי קצבת נכות, טוענת כי מנגנון הפחתת הפנסיה שבתיקון פוגע ביכולתה לעבוד ולכלכל את עצמה, ובכך פוגע בזכותה החוקתית למינימום של קיום אנושי בכבוד. עם זאת, בית המשפט מוצא את העתירה נעדרת תשתית עובדתית מספקת לתמיכה בטענה זו. מהנתונים שהוצגו עולה כי הכנסתה הכוללת של העותרת, לרבות הכנסותיה ויתרת הקצבאות, תעמוד על כ-6,300 ש"ח בחודש – סכום הנחשב הולם לקיום בכבוד. כמו כן, בית המשפט מציין כי מטרותיו של חוק לרון הן מועילות מבחינה חברתית, במטרה להסיר חסמים בפני נכים בשוק העבודה. העתירה, בהיותה בקשה לבית המשפט לפסול חוק, דורשת הצדקה איתנה יותר מהטענות הכלליות שהוצגו. אשר על כן, בית המשפט דוחה את העתירה בשל היעדר תשתית ראייתית. פסק דין זה ניתן ללא צו להוצאות.