עת"מ 50971-02-17

תקציר

הסוגיה המשפטית העומדת על הפרק סובבת סביב אחריותן של הרשויות המקומיות לפינוי אשפה, והאם הן יכולות לגבות תשלום עבור פינוי מה שנחשב "אשפה עודפת". פסיקה קודמת קבעה כי על הרשויות המקומיות להבחין בחוקי העזר שלהן בין אשפה "בסיסית" ל"עודפת", וכי גביית אגרה בגין פינוי אשפה עודפת מותרת על בסיס העיקרון של "המזהם משלם". עם זאת, היעדרן של הבחנות כאלה בחוקי העזר של הרשות המקומית המשיבה היווה נקודת מחלוקת. בתגובה לעתירות שהגישו בעלי נכסים (עותרים), קובע בית המשפט כי על הרשות המקומית לפנות את כל האשפה מנכסי העותרים על חשבונה, שכן נהלי פינוי האשפה וחוקי העזר הנוכחיים שלה אינם עולים בקנה אחד עם פסיקות קודמות. הדבר חל על מכולות אחסון בתוך מתחמים של העותרים, והרשות המקומית מחויבת לשאת בעלויות הנלוות. פסק הדין גם פוסק לעותרים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח, שישולמו על ידי המשיב. החלטה זו מגיעה עם לוח זמנים לרשות המקומית לקבוע חוקי עזר מתאימים, בהתאם להנחיות משרד הפנים, לסיווג האשפה והאגרות הנלוות, אם ישנן. עד אשר יחוקקו ויאושרו חוקי עזר כאמור, על הרשות המקומית להמשיך ולפנות את כל האשפה מנכסי העותרים ללא הבחנה.