רע"א 2241/01

תקציר

בהחלטה בעניין רשות ערעור של מבקש בתביעת לשון הרע, הורה בעבר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו להעמיד ערבות כספית להוצאות הפוטנציאליות של המשיבים, בסך 15,000 ₪. החלטה זו התקבלה מכוח תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לבית המשפט לדרוש ערבות כזו בעיקר כאשר תובע שוהה בחו"ל, דבר המקשה על החזר הוצאות או אינו מספק כתובת נכונה. המבקשת, המתגוררת ברמאללה, טענה נגד דרישה זו וטענה כי מיקומה אינו צריך לחייב רק את הערבות, שכן הסכמי אוסלו צפו מנגנון אכיפה דו-צדדי לפסקי דין. היא גם טענה כי לתביעה שלה יש סיכוי טוב להצליח. עם זאת, בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו בשלושה טעמים: מגוריה של המבקשת בשטח שבשליטה פלסטינית עלולים לסבך את השבת העלויות, הצלחתה הלא ודאית של תביעתה והנזקים הגבוהים המבוקשים. בית המשפט היה סקפטי לגבי הקמתו הקרובה של מנגנון אכיפת פסק דין והדגיש את חשיבותם של שיקולים פרגמטיים לגבי יכולתו של המבקש לשלם אם התביעה תיכשל. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא טעם בערעור, מה שחיזק את ההחלטה הראשונית תחת ההנחה כי מיקומו של המבקש ופרטי המקרה מצדיקים את הערבות הכספית. לפיכך, בקשת הערעור נדחתה.