ע"פ 2113/13

תקציר

הערעור על הרשעתו של המערער ברצח נדחה. המערער טען כי ממצאי בית המשפט הפרוצדורלי עומדים בניגוד לשלוש עובדות מרכזיות. ראשית, כי המנוח הוא שתקף את המערער בסכין. שנית, כי המנוח כפה על המערער לבצע בו אקט מיני. לבסוף, טען המערער כי הזעיק את כוחות ההצלה לאחר שנמלט מהמקום. ערכאת הערעור קבעה כי לא תתערב בנקל בממצאי העובדות והמהימנות של בית המשפט הפרוצדורלי, ובא כוח המערער לא סיפק כל הצדקה לכך. בית המשפט מצא כי המנוח שלף סכין וכפה על המערער לבצע בו אקט מיני לא התרחש. באשר לקריאה לכוחות ההצלה, קבע בית המשפט כי המערער אינו עד מהימן והראיות מלמדות כי השיחה לא הגיעה ממנו. על יסוד ממצאי בית המשפט הפרוצדורלי, הורשע המערער בצדק ברצח תוך ביצוע עבירה נוספת לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין. בית המשפט מצא כי התקיימו היסודות הפיזיים והנפשיים של העבירה. מעשיו של המערער לדקור את המנוח למעלה מ-130 פעמים, תוך גרימת נזק חמור ללבו ולריאותיו, היוו את היסוד הפיזי. אשר ליסוד הנפשי קבע בית המשפט כי המערער היה מודע לאופי התנהגותו ולנסיבותיו, וכי האפשרות לתוצאה קטלנית ברורה. אדישותו של המערער כלפי אפשרות זו, יחד עם הימנעותו מלסייע למנוח לאחר מכן, הביאו לסיפוק היסוד הנפשי. מאחר שהתקיימו יסודות העבירה, והמערער לא סיפק סיבה משפטית מוצדקת לביטול הממצאים, נדחה הערעור. השופטת חיות והמשנה לנשיא רובינשטיין הסכימו עם פסק הדין.