תלה"מ 47817-03-23

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: מחלוקת על הסמכות לדון בתביעת מזונות התגלעה בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה. המבקש טען כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בתביעה, תוך שהוא מפנה לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון. עם זאת, המשיב הפנה להחלטת בית הדין הרבני הגדול שהעניקה לבית הדין הרבני סמכות לדון בתביעת המזונות. שופט בית המשפט לענייני משפחה, שהיה מודע לכך שהם כבולים להחלטות בית המשפט העליון, בחן את הסוגיה והגיע למסקנה כי קיים "טעם מיוחד" המצדיק דיון בשאלת הסמכות. הם מצאו כי החלטת בית הדין הרבני בעניין הסמכות לדון בתביעות מזונות ילדים מנוגדת לתקדים בית המשפט העליון ולכן מהווה נסיבה חריגה. משכך, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי בסמכותו לדון בתביעת המזונות וציין כי מקום מגוריהם האחרון של הצדדים קובע את סמכות השיפוט המקומית, ומחייב את המבקש לספק ראיות לכך בתוך שבעה ימים. הוחלט כי פסק הדין יפורסם ללא פרטים מזהים ויוגש לצדדים בהתאם.