ע"ו 2639-10-15

תקציר

מדובר בערעור על פסק דין של ועדת הערר בעניין תביעתו של המערער להכרה בזכויותיו לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959. המערער, חייל לשעבר, טען כי הלוקמיה שלו נגרמה כתוצאה מחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית במהלך שירותו הצבאי. עם זאת, ועדת הערר דחתה את ערעורו, בנימוק של היעדר ראיות התומכות בטענתו ובחוות הדעת הרפואית הרווחת שאינה קובעת קשר סיבתי בין קרינה אלקטרומגנטית למחלות ממאירות. המערער טען כי הוועדה שגתה בכך שהעדיפה את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב וכי נסיבות עניינו היו צריכות להביא להכרה בקשר סיבתי כזה. עם זאת, בית המשפט לא התערב בהחלטת הוועדה, שכן לא מצא סיבה לסטות מחוות הדעת שהגיש המשיב. עם זאת, בשל נסיבות חריגות, לרבות הימנעותו של המערער מלהציג ראיות מכריעות והכחשתו הראשונית של המשיב את קיומם של נתונים מסוימים, החליט בית המשפט לקבל את הערעור והחזיר את העניין לוועדת הערר. החלטה זו התקבלה על מנת לברר את חשיפתו של המערער לקרינה בסמוך למתקן מסוים, חרף ויתורו על הוכחות. בית המשפט הדגיש כי מדובר בצעד חריג וכי הצדדים יכולים להציג ראיות נוספות רק בנקודה זו. השופט ד"ר א. זרנקין, שחיבר את פסק הדין, הדגיש את הצורך בבהירות לגבי אירוע משמעותי זה ואת השפעתו הפוטנציאלית על החלטת הוועדה.