ת"פ 30635-06-22

תקציר

הכרעת הדין דנה בעניינם של שני נאשמים שהואשמו בהתעללות בחסר ישע, עבירה על סעיף 368ג לחוק העונשין, תשל"ז-1977. נאשמת 1 טוענת כי היא אשמה בעבירה הפחותה של תקיפת חסר ישע, ואילו נאשמת 2 מכחישה על הסף את מיוחס לה וטוענת כי לא ביצעה כל עבירה. השופט פותח בעיון בתיעוד הווידיאו של האירוע, בו נראים שני הנאשמים נוהגים באלימות כלפי הקורבן, אדם עם מוגבלות קשה. לאחר מכן השופט מתווה את ההבחנה המשפטית בין התעללות לתקיפה, ומציין כי התעללות דורשת מעשה מעבר לתקיפה ויכולה להיות פיזית, נפשית או מינית. על פי הפסיקה, התעללות מאופיינת בפגיעה פוטנציאלית, אכזריות, הטלת אימה, השפלה, פער כוחות, מטרה להפגין דומיננטיות וחוסר אונים של הקורבן. השופטת מוצאת כי מעשיה של נאשמת 1 מהווים בבירור התעללות, שכן היא השתמשה בכוח כלפי הקורבן ללא הסכמתו וניצלה את חוסר האונים שלו. יתר על כן, עדותה המתחמקת בבית המשפט מצביעה על מודעות לפסול שבמעשיה. בפנייה לנאשמת 2 דוחה השופטת את טענתה בדבר בלבול ועייפות, וקובעת כי חומר הראיות בווידיאו אינו תומך בגרסתה לאירועים. מעשיה היו דומים לאלה של נאשם 1 והפגינו הבנה לפסול המעשים. השופטת דוחה גם את טענת האפליה של הנתבעת, שטענה כי יש לבטל את כתב האישום נגדה משום שלא הוגש כתב אישום נגד עובדת אחרת, גב' יבין, שנכחה באירוע ואחראית על נאשמת 2. השופטת מציינת כי התנהגותה של גב' יבין לא דמתה לזו של הנאשמים וכי היא דווקא התערבה כדי לעצור את מעשי הנאשמים. לסיכום, השופט מוצא את שני הנאשמים אשמים בהתעללות בחסר ישע, תוך הדגשת חומרת מצבו של הקורבן והאופי המשפיל של מעשי הנאשמים. התנהלות הנאשמים, שכללה סתימת פיו של הקורבן וצילום האירוע, מהווה ניצול חמור של כוח ופגיעה בכבוד האדם הבסיסי של הקורבן.