עמ"נ 66225-02-19

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורו של מי שנכנס לישראל שלא כדין ומבטל את תנאי שחרורו הנוגעים להשגחה צמודה של ערב. זאת, בהתבסס על סעיף 13ו לחוק הכניסה לישראל, המאפשר שחרור בערבות של שוהה בלתי חוקי לאחר 60 ימי משמורת רצופים, כל עוד הדבר אינו מסכן את ביטחון המדינה, שלום הציבור או בריאות הציבור. בית המשפט מכיר בכך שהמערער הפר את תנאי שחרורו, אך אין זה השיקול היחיד. ההחלטה מתחשבת בעבירה שבוצעה, בעונש שריצה, בזמן המעצר ובתנאי שחרור מחמירים ובנסיבות המערער. היא מוצאת כי התנאים המחמירים הנוכחיים, הכוללים פיקוח צמוד, מופרזים ומורה על ביטולם, תוך שמירה על יתר תנאי השחרור. החלטה זו מתקבלת במטרה לאזן בין זכויות המערער לבין האינטרס הציבורי, במיוחד בהתחשב בהיעדר עבירות פליליות נוספות במהלך שהותו של המערער בישראל. בנוסף, בית המשפט קובע כי לא נפל פגם בהליך הדיון והדיון החוזר בתיק. המערערת נדרשת למסור פרטי התקשרות מעודכנים וערבות צד ג' בתוך שבעה ימים. כל צד אחראי להוצאותיו.