תא"מ 23616-11-19

תקציר

לאחר בחינת הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים, קיבל השופט באופן חלקי את טענות התביעה. הרכיב הראשון של התביעה בדבר תשלום 20% + מע"מ נפסק לטובת התובעת. השופטת קיבלה את טענת התובעת כי הסכם שכר הטרחה, שנחתם על ידי הנתבעת, מזכה את התובעת בתשלום זה. טענת הנתבע כי לא היה מודע לתנאים נדחתה, שכן השופט לא מצא טעם בעדותו, במיוחד לאור לשונו הברורה של ההסכם. עם זאת, התביעה לתשלום שכר טרחה א' ו-ב' בגין תיק ההוצאה לפועל נדחתה. השופטת הסכימה עם הנתבעת כי הסכם שכר הטרחה אינו מרמז במידה מספקת על תשלומים אלה, מה גם שהתובעת לא נקטה כל פעולה בהוצאה לפועל. זאת ועוד, התנהלות התובעת ונוסח ההסכם הצביעו על כך שלא חייבים בשכר טרחה זה. טענות נוספות שהציגה הנתבעת נדחו אף הן, לרבות טענות בדבר היעדר תצהיר מטעם התובעת והשבת כספים בעקבות תלונה. השופט קיבל את הסברו של התובע לדברים אלה. בסופו של דבר חויב הנתבע לשלם לתובע 6,084 ₪ ביתרת שכר טרחת עורך דין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן 3,500 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, אחרת יצטברו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין. עוד ציינו השופטים את התרשמותם מכך ש"ההסכם השני" שהציג הנתבע היה מזויף ולא הוסכם או נחתם על ידי התובע.