ע"פ 2047/07

תקציר

הערעור על חומרת עונשו של המערער בגין תקיפה וחבלה בנסיבות מחמירות נדון על ידי בית המשפט. על המערער, שהיה כבן 18 בעת ביצוע העבירה, נגזרו שנתיים וחצי מאסר, בתוספת מאסר על תנאי וקנסות כספיים. הוא הודה במיוחס לו בגין אירוע שבו הוא וחבריו תקפו מתלונן וחברו בגן ציבורי. המתלונן סבל מחבלות קשות שהצריכו ניתוח. חרף היעדר עברו הפלילי הקודם של המערער, הרקע שלו, החרטה והטענות לשכרות, שירות המבחן לא שלל את הסיכון להישנות התנהגותו, אך ציין כי הוא מתפקד כרגיל בכלא ומראה סימני הפנמה של אחריותו. בערעור נטען כי המערער סובל מאפליה לעומת שותפיו למשפט, הן מבחינת ההליך המשפטי והן מבחינת היעדר הזדמנויות שיקומיות במהלך המעצר. בעוד שבית המשפט הכיר בכך שחלק מעבירות הסכין הובילו בעבר לעונשים מופחתים, הוא הדגיש כי אופי העבירה מחייב גישה מחמירה להרתעה מפני התנהגות כזו, המשקפת חשש חברתי רחב יותר מפני אלימות סכין. בית המשפט אישר את גזר הדין המקורי, בהתחשב בחומרת הפציעות, במעורבות בתקיפה קבוצתית ובפוטנציאל השיקום במסגרת הכלא. היא הביעה תקווה לשיקומו המוצלח של המערער ולפוטנציאל שירותו העתידי בצה"ל, והנחתה את רשויות הכלא לתמוך בשילובו הטיפולי. בסופו של דבר, הערעור נדחה.