רע"א 386/14

תקציר

המבקש, הנתון באשפוז כפוי, הגיש בקשה לחופשה כדי לערער על החלטת בית המשפט המחוזי להאריך את אשפוזו לפי חוק טיפול בחולי נפש. בבקשה נטען כי הוועדה המחוזית לא נימקה כראוי את החלטתה בדבר מסוכנותו של המבקש ולא שקלה חלופות לאשפוז. עם זאת, השופט אינו מוצא טעם בטענות אלה. הערכת המסוכנות של הוועדה התבססה על מכלול ראיות וחוות דעת מקצועיות והייתה מנומקת דיה. כמו כן, הוועדה אכן שקלה חלופות לאשפוז, אך קבעה כי בהתחשב במצבו הנפשי הנוכחי של המבקש, אין חלופות מתאימות. השופטת דוחה גם את הטענה כי הדיון בוועדה להארכת אשפוז לפני תום תקופת האשפוז הקודמת פגע בזכויותיו של המבקש, במיוחד נוכח מצבו הפסיכוטי של המבקש והיעדר שיפור במצבו. השופט מדגיש את מורכבות האיזון בין חירותם של חולי הנפש לבין הצורך בהגנה, אך מגיע למסקנה כי לא נפל פגם בהתנהלות הגורמים המקצועיים או בהחלטת בית המשפט המחוזי. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.