ע"א 691/66

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת מס בישראל של מו"ל שהעסיק מתרגמים עצמאיים לתרגום תסריטים לסרטים. השאלה המרכזית הייתה האם התשלומים ששולמו למתרגמים אלה נחשבים ל"שכר סופרים", החייב בניכוי מס הכנסה בשיעור של 25% כמתחייב מפקודת מס הכנסה והצווים הנלווים אליה. התרגומים נחשבו ליצירות ספרותיות מקוריות, המקנות למתרגמים בעלות בזכויות יוצרים, ולכן התשלומים ששולמו להם נחשבו ל"שכר סופרים". על פי פסק הדין, המו"לים נדרשו על פי חוק לנכות מס מתשלומים אלה. פסק הדין התייחס גם לדרישות להעברת בעלות בזכויות יוצרים. היא הבהירה כי בעוד שהסכמה בעל פה יכולה למנוע טענה להפרת זכות יוצרים, העברת זכות היוצרים חייבת להיעשות בכתב כפי שנקבע בחוק זכות יוצרים, 1911. בנוסף, עקרונות ההגינות מכירים בכך שאם משהו היה צריך להיעשות, הוא נחשב כנעשה. במקרה זה, למרות שהמתרגמים לא מילאו אחר דרישות החוק, הם נחשבו כמי שהעבירו את זכויות היוצרים למו"לים. הקצאה שוויונית זו, אף שאינה חזקה כמו הקצאה משפטית, עדיין נחשבת לרכישת זכות על פי הדין הישראלי, בשל הכללת עקרונות היושר האנגליים בפקודת הפרשנות. בעקבות זאת קבע בית המשפט העליון כי על המו"לים מוטלת החובה לנכות מס במקור על התשלומים למתרגמים ודחה את ערעורו של המו"ל על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המו"לים חויבו לשלם את העלויות המתאימות.