סע"ש 72987-05-19

תקציר

התובע, שעבד בחברה הנתבעת למעלה מ-17 שנים כמנהל תחזוקה, עבר תאונת עבודה ונעדר במשך כ-11 חודשים. התובע טען כי פוטר שלא כדין ותבע מהנתבעת פיצויים שונים, לרבות פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה שנתית, גמול בגין עבודה בשעות נוספות ופיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר כדין. מנגד, הנתבע טען כי התובע התפטר ואף הגיש תביעה שכנגד, בדרישה להשבת זכויות מסוימות שהוענקו לתובע. בית המשפט מצא כי התובע פוטר ולא התפטר. למרות שקדם לפיטורים התקיים דיאלוג בין הצדדים, הוא לא היה בלתי חוקי, בהתחשב בהתנהלותו של התובע ובנסיבות שהובילו לפיטוריו. לפיכך, התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין נדחתה. בית הדין הכריע גם בתביעה לגמול שעות נוספות וקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העסקתה של התובעת. מהראיות עולה כי התובע עבד בממוצע 21.85 שעות נוספות בחודש בשבע השנים האחרונות להעסקתו. לפיכך, חויב הנתבע לשלם 172,298 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. באשר לפדיון חופשה שנתית, קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לסך של 2,366 ₪, שכן הנתבעת לא רשמה במדויק את ימי החופשה של התובעת. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת לא המציאה תלושי שכר כדין, והורה לה לשלם פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרה זו. התביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבע נדחתה במלואה. הנתבעת ביקשה לקבל בחזרה תשלומים שונים ששולמו לתובע, לרבות פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשות גמל והחזר הוצאות דלק. עם זאת, בית המשפט קבע כי תשלומים אלה בוצעו בהסכמתו המודעת של הנתבע ולא ניתן לחזור בהם רטרואקטיבית. לסיכום, תביעת התובעת התקבלה באופן חלקי, והנתבע חויב לשלם לתובע 172,298 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות, 2,366 ₪ עבור פדיון חופשות ו-10,000 ₪ בגין אי המצאת תלושי שכר כדין, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.