רע"א 9231-01-25

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, נידונה בקשת רשות ערעור (רע"א 9231-01-25) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה. בקשת רשות הערעור הוגשה על ידי עמוס גבעון (להלן: "המבקש") נגד עמוס ון-אמדן ושלומית הראל-שוורץ (להלן: "המשיבים"). **רקע עובדתי:** המבקש, עורך דין במקצועו, היה בעבר בהתקשרות עם עורך דין נוסף, אמג'ד ג'אבר (להלן: "עו"ד ג'אבר"), במסגרתה העביר עו"ד ג'אבר למבקש לקוחות פוטנציאליים בתמורה לחלק משכר הטרחה. במסגרת הליכים משפטיים רבים שנוהלו בין הצדדים, נדרש המבקש לשלם לעו"ד ג'אבר סכום של 1,406,152 ש"ח בהתאם לפסק דין שניתן בתביעה בירושלים. ביום 4.7.2018, במהלך ניהול התביעה בירושלים, המחה עו"ד ג'אבר למשיבים (באמצעות עורכי הדין שהיו בא-כוחו) 17.55% מכל סכום שייפסק לזכותו. בנוסף, המחה עו"ד ג'אבר למשיבים סכומים נוספים שנפסקו לזכותו בתביעה בירושלים. המשיבים פנו למבקש בדרישה לתשלום סך של 330,434 ש"ח מכספי הזכייה, מכוח ההמחאות. משסירב המבקש לשלם, הגישו המשיבים תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בהרצליה. **החלטות הערכאות הקודמות:** 1. **בית משפט השלום:** דחה את טענת המבקש כי ההמחאות חסרות תוקף ללא הסכמתו, וקבע כי על-פי הדין, אין צורך בהסכמת החייב להמחאת זכות. בית המשפט דחה גם את טענות המבקש בדבר זכות קיזוז, תוך הבחנה בין טענות "פנימיות" לעסקה לבין טענות "חיצוניות". נקבע כי טענות הקיזוז של המבקש הן טענות חיצוניות, וניתן להעלותן רק אם החיוב בגינו מבוססת טענת הקיזוז התגבש לפני יום 26.7.2018 (מועד היוודע המבקש על ההמחאה). עם זאת, נקבע כי במועד זה לא היה המבקש זכאי לקזז, מכיוון שפסק הדין לא היה חלוט. בית המשפט דחה גם את טענות המבקש בנוגע ל"חזקת השקר", פיצול זכות, והעדפת נושים. בית המשפט קיבל את תביעת המשיבים ופסק כי על המבקש לשלם להם סך של 334,682 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, והוצאות. 2. **בית המשפט המחוזי:** דחה את ערעור המבקש. ביחס לפסיקתה, נקבע כי הגשת בקשת ביטול ודיון בה "החליפו" את זכות הטיעון. ביחס לפסק הדין, נקבע כי הממצאים העובדתיים תומכים במסקנות ולא נמצאה טעות שבדין. בית המשפט המחוזי התייחס גם לטענות המבקש בנוגע לחתימה שלא מרצון, פיקטיביות ההמחאה, אי-חוקיותה, העדפת נושים, "חזקת השקר", וזכאותו לפיצויים לפי סעיף 3 לחוק המחאת חיובים. כל הטענות נדחו. בית המשפט המחוזי פסק למשיבים הוצאות. **בקשת רשות הערעור (השופט יחיאל כשר):** המבקש עותר לבית המשפט העליון לבקש רשות ערעור, וטוען כי פסק הדין מעורר ארבע שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים: 1. **טענות החייב כלפי הנמחה בהמחאת זכות עתידית:** השאלה האם בנסיבות בהן הומחתה זכות לפירות תביעה בטרם ניתן פסק דין, יש לקבוע את "מועד הידיעה על ההמחאה" לצורך סעיף 2(א) לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המחאת חיובים") למועד בו הפך פסק הדין חלוט, ולא למועד מסירת הודעת ההמחאה. לטענת המבקש, עד למועד זה לא התגבשה זכותו של ג'אבר כלפיו, ולכן עליו להיות זכאי לקזז חובות שצמחו לו עד למועד זה. 2. **התכחשות הממחה להמחאה:** כיצד יש לנהוג כאשר הוכח כי ממחה התכחש בעדותו להמחאת הזכות, במועד מאוחר לחתימתה. 3. **תחולת "חזקת השקר":** בנסיבות בהן נמחה הסתיר מידע לגבי ידיעתו על נסיבות מתן המחאת הזכות במצב של עיקול מס הכנסה. 4. **חלוקת סיכונים בהמחאה טרם היווצרות הזכות:** חלוקת הסיכונים בין הממחה, הנמחה והחייב כאשר מדובר בהתחייבות להמחאה טרם היווצרות הזכות. **דיון והכרעה:** השופט יחיאל כשר דחה את הבקשה, וקבע כי דין הבקשה להידחות. * **עקרונות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי":** רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים, כאשר מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר דחיית הבקשה תגרום לעיוות דין. * **טענות המבקש שאינן מצדיקות רשות ערעור:** * הטענה השנייה (התכחשות הממחה) הינה טענה עובדתית התלויה בנסיבות המקרה, והערכאות הקודמות דחו את הטענה כי הוכחה התכחשות. * הטענה השלישית ("חזקת השקר") אף היא טעונה בנסיבות פרטניות ואינה מעוררת שאלה עקרונית. * **השאלה העקרונית שהעלה המבקש (טענה ראשונה ורביעית):** השופט כשר מכיר בכך שהטענה הראשונה (מועד ידיעת החייב על ההמחאה ביחס לזכות עתידית) והטענה הרביעית (חלוקת סיכונים בהמחאה עתידית) אכן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. השאלה נוגעת לפרשנות סעיף 2(א) לחוק המחאת חיובים, ובפרט למועד הקובע לצורך העלאת טענות הגנה "חיצוניות" (כגון קיזוז) כאשר מדובר בזכות עתידית שלא התגבשה עד למועד היוודע החייב על ההמחאה. השופט מציין כי שאלה זו טרם קיבלה מענה מפורש בפסיקת בית המשפט העליון. * **היעדר נפקות מעשית לנפקות המשפטית:** למרות הכרה בכך שהשאלה המשפטית מעוררת עניין עקרוני, השופט קובע כי בנסיבות המקרה דנן, אין להכרעה בשאלה זו כל נפקות מעשית. הסיבה לכך היא שהמבקש לא הצליח להצביע על חוב בר קיזוז שנוצר בין מועד היוודעו על ההמחאה (לפי קביעת הערכאות קמא) לבין המועד בו הפך פסק הדין לתביעה בירושלים לחלוט. החוב היחיד שהמבקש הצביע עליו, בעניין פלוני, נגבה על ידו ישירות מעו"ד ג'אבר עוד בטרם תמה בירור התביעה, ולפיכך אינו רלוונטי עוד לעניין קיזוזו. * **עקרון אי-התערבות כאשר קבלת טענה אינה משנה את תוצאת פסק הדין:** השופט כשר מדגיש כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, אין מקום ליתן רשות לערער גם כאשר הבקשה מעלה טענה המתאימה לכך, אם קבלת הטענה לא תשנה את תוצאות פסק הדין נושא הבקשה. **החלטה סופית:** דין הבקשה להידחות. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 15,000 ש"ח. **דגשים משפטיים:** * **סעיף 2(א) לחוק המחאת חיובים:** הדיון נוגע לפרשנותו של סעיף זה, במיוחד ביחס למועד הקובע להעלאת טענות הגנה ("בעת שנודע לו על ההמחאה") כאשר מדובר בזכות עתידית. * **הבחנה בין טענות "פנימיות" ל"חיצוניות" לעסקה:** בית משפט השלום הבחין בין סוגי טענות הקיזוז, כאשר טענות "פנימיות" לעסקה ניתן להעלות גם אם נוצרו לאחר הידיעה על ההמחאה, בעוד שטענות "חיצוניות" מוגבלות למועד הידיעה. * **רשות ערעור ב"גלגול שלישי":** ההחלטה מדגישה את הקריטריונים המחמירים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", בדגש על הצורך בשאלה משפטית עקרונית ועל הנפקות המעשית של קבלת הטענה. * **המחאת זכות עתידית:** מוכרת האפשרות להמחות זכות עתידית, אך הדבר מעורר שאלות פרשניות והשלכות על הגנת החייב. * **עיוות דין:** בית המשפט בוחן אם דחיית הבקשה תגרום לעיוות דין.