ת"א 18551-11-21

תקציר

התובעת, אגודה חקלאית, תבעה את הנתבעות - הקרן הקיימת לישראל, הימנותא בע"מ ורשות מקרקעי ישראל - להכרה בזכויות הבעלות שלה במקרקעין עליהם התיישבה. התובעת טענה כי מימנה את רכישת הקרקע ולכן יש לה זכויות בעלות בה. לחילופין, טענה התובעת כי אם בית המשפט לא יקבל את תביעתה העיקרית, אזי יש להכיר בה כחוכרת הקרקע לדורות, וכי הנתבעים הפרו הבטחה שלטונית לרשום את הקרקע גם על שמה. הנתבעים הכחישו את טענות התובע וטענו, בין היתר, כי התביעה הוגשה לאחר תקופת ההתיישנות ו/או בשיהוי ניכר. בית המשפט מצא כי השתתפותה של התובעת ברכישת הקרקע לא הקנתה לה זכויות בעלות בקרקע. בית המשפט קבע, כי מטרת פנייתו של התובע לנתבעים הייתה לשנות את מעמד הקרקע מפרטי ללאומי, על מנת לקבל הטבות מהמוסדות הלאומיים, וכי התובע היה מודע לכך שמטרה זו לא הייתה מושגת אילו הקרקע הייתה נשארת בבעלות פרטית. בית המשפט ציין כי התנהלותה של התובעת לאורך השנים, לרבות חתימה על הסכמי חכירה ובקשות לרישום הקרקע על שם הימנותא ולאחר מכן על שם קק"ל, מלמדת כי התובעת הסכימה עם עמדת הנתבעים בנוגע לבעלות ואף ביקשה אותה. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה קיומה של הבטחה שלטונית לרשום את הקרקע על שמה. בית המשפט בחן את טענתו החלופית של התובע וקבע כי גם היא אינה מתקבלת. בית המשפט מצא כי מהחומרים בתיק עולה כי זכותה של התובעת במקרקעין התבססה על חוזה חכירה ולא על בעלות, וכי טענת התובעת כי נרקמה עסקת מקרקעין במהלך השנים או כי זכות הבעלות שלה נגזרת מדין והון עצמי מהווה הרחבה של החזית ולא הוכחה. עוד קבע בית המשפט כי התביעה הוגשה לאחר תקופת ההתיישנות, שכן חלפו למעלה מ-25 שנים מאז רישום המקרקעין על שם הנתבעים, והתובעת לא הוכיחה כי תקופת ההתיישנות צריכה לרוץ ממועד אחר, לרבות בשל הודאה בזכות, התיישנות כפויה או יחסי נאמנות. לחילופין, קבע בית המשפט כי התביעה הוגשה באיחור ניכר, אשר לכל הפחות יש להתחשב בו בהיבט הראייתי. לאור האמור, דחה בית המשפט את טענות התובעת והורה לתובעת לשלם לנתבעים הוצאות בסך 30,000 ₪ כל אחת.