רע"א 1684/96

תקציר

בית המשפט העליון פסק נגד המשיבים, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והחזיר על כנו את צו המניעה של בית משפט השלום שאסר על קיום מופע התנינים – שבו נאבק אדם בתנין – וראה בו עבירה על חוק צער בעלי חיים (צער בעלי חיים). בית המשפט מצא כי המופע של המשיב גרם סבל לתנין ללא כל מטרה מוצדקת, וסיווג סבל זה כעינויים, אכזריות והתעללות, פעילויות האסורים על פי החוק. למרות טענת בית המשפט המחוזי כי הסבל לא היה חמור, הדגיש בית המשפט העליון כי כל רמה של סבל, כאשר היא קשורה למעשים בלתי מוצדקים מבחינה מוסרית, מפעילה את הגנות החוק מפני צער בעלי חיים. החלטה זו מדגישה עמדה אתית רחבה יותר, לפיה החברה חייבת למנוע התאכזרות לבעלי חיים, גם אם מעשים כאלה מניבים רווח כספי או בידור. פסק הדין לא רק שקל את ההשפעה המיידית על התנין, אלא גם דחה את הרציונל ששעשוע ציבורי יכול להיות הצדקה לגיטימית לגרימת סבל לבעלי חיים. בית המשפט שב והדגיש כי הגנה על בעלי חיים היא חלק מהציווי המוסרי לדאוג לפגיעים, להבטיח חינוך חברתי לאמפתיה ולא להתאכזרות, ולהרתיע כל צורה של הצגה פומבית המובילה להשפלת בעלי חיים. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי כל המשך של המופע מחייב חידוש ההליכים המשפטיים להשבת צו המניעה בשל מגבלת התפוגה השנתית הקבועה בחוק. חבר השופטים, אף שהסכים על התוצאה, הביע זהירות לגבי האתגרים וההשלכות של יישום הנמקה זו על פרקטיקות חברתיות רחבות יותר הקשורות לבעלי חיים.