ת"א 3594/09

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבע, אשר מכר דירה לתובע, לא הטעה ביודעין את התובע בנוגע לרישום הדירה כמחסן אצל רשויות התכנון. למרות שהדירה אכן נרשמה ככזו, הנתבע לא היה מודע לכך וביצע את המכירה בתום לב. לפיכך, טענת הטעיה של התובעת נדחתה. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי קיים פער בין מעמדה בפועל של הדירה לבין רישומה כדירה בהסכם המכר. פער זה זיכה את התובע בסעדים לפי חוק המכר. עם זאת, התובע לא היה רשאי לבטל את המכירה ולדרוש מהנתבע עמידה בדרישות, שכן הוא לא ערך בדיקה מחייבת של המכירה, שכללה בדיקת רישום הדירה ברשויות התכנון. יתר על כן, מאחר שלא ניתן היה לחייב את הנתבע לשנות את רישום הדירה, הסעד היחיד העומד לרשותה היה ניכוי כספי ממחיר הרכישה, שבגינו התובע לא סיפק הערכה. לפיכך, הפרת ההסכם על ידי התובעת בכך שלא שילמה את מלוא מחיר הרכישה הביאה את הנתבעת לבטל את המכירה. יחד עם זאת, על הנתבע להשיב את התשלומים ששילמה התובעת, בניכוי סכומים שהתובע חייב בגין שכר דירה, ארנונה וניכויים מוסכמים אחרים. סכום זה כלל שני סכומים של 20,000 דולר כל אחד, בניכוי הפרשי הצמדה וריבית ממועדי התשלום, וכן סכומים נוספים עבור שכר דירה, מסים והוצאות משפט. הסכום הסופי כלל גם את שכר טרחת עורך הדין של התובע, בסך 15,000 ₪. ההסכם בוטל עקב הפרתו של התובע, ושני הצדדים היו אמורים לשאת בהוצאותיהם המשפטיות.