עמ"י 8583-08-24

תקציר

פסק הדין דן במסגרת המשפטית להחזקת תופסים ביחס לחשדות להלבנת הון ובמעמדה הנורמטיבי של הסכמה לעניין חילוט זמני או תפיסה לצורך חילוט פוטנציאלי. מתפרשת התחייבות המשיב (המדינה) שלא לבקש הארכות חזקה נוספות, כמו גם תנאי שחרורו של המערער. בית המשפט מוצא כי טענת המשיבה כי התחייבותה פוקעת עם משלוח מכתב התראה אינה נתמכת וכי יש לכבד את לשונו הברורה והחד-משמעית של ההסכם. בית המשפט מתייחס גם לטענה כי המערער אחראי להיעדר כתב אישום ומוצא כי טענות המשיב משוללות כל יסוד, שכן המערער אינו נדרש להתכונן לדיון ולוותר על זכויותיו בתוך פרק זמן קצר ובלתי סביר. כמו כן, בית המשפט בוחן האם יש הצדקה לבחון מחדש את החלטות ההחזקה והשחרור בהיעדר שינוי נסיבות. נפסק כי משלוח מכתב התראה אינו התפתחות שלא היה צריך לצפות אותה וכי המשיב לא הציג כל סיבה לעיכוב בשליחתו. בית המשפט בוחן אף הוא לגופן של הבקשות ומוצא כי המשיב לא הציג כל חומר חקירה ולא הניח את התשתית לחילוט הפוטנציאלי, בעוד המערער הסתמך על התחייבותו של המשיב. בנוסף, מציין בית המשפט כי השלכות שחרור הכובשים אינן חמורות יתר על המידה, והמערער אינו דמות מרכזית במזימה העבריינית הנטענת. לפיכך, הערעור מתקבל, וההחלטה בדבר החזקת הכובשים מבוטלת. הבקשה להארכת תוקף החזקתם והתנאי להפקדת מזומנים במסגרת תנאי שחרורו של המערער נדחות. ההחלטה להאריך את תנאי שחרורו של המערער עומדת בעינה.