ת"א 76605-12-20

תקציר

התובע הלווה לנתבע הראשון סכום כסף והאחרון התחייב למשכן את זכויותיו בחלקת קרקע. כשמונה עשרה שנים לאחר מכן, ניסה התובע לרשום משכנתא זו אך גילה הערת אזהרה על הקרקע לטובת הנתבע השני – בנו של הנתבע הראשון. התובע תבע צו המורה לרשם המקרקעין לבטל את הערת האזהרה ולרשום את המשכנתא, או לחילופין למחוק את השטר לטובת הנתבע השני. הנתבע הראשון לא עמד בפירעון ההלוואה וגם לא רשם את המשכנתא, ובית המשפט מצא כי פעל בחוסר תום לב. הנתבע השני ידע על התחייבותו של הנתבע הראשון לרשום משכנתא, וזכויותיו היו חלשות מאלו של התובע. לפיכך, קיבל בית המשפט את טענת התובעת כי עסקת המתנה בין שני הנתבעים נועדה לעקוף את התחייבותו של הנתבע הראשון. בהתאם לכך, הורה בית המשפט לרשם המקרקעין לרשום את המשכנתא לטובת התובע, וחייב את הנתבעים לשלם את הוצאות המשפט של התובע. תקופת ההתיישנות לא היוותה חסם משום שמדובר בתביעת מקרקעין, שחלה עליה תקופת התיישנות של 25 שנה, וממילא זכותו של התובע לרשום את המשכנתא נקבעה באופן קונסטרוקטיבי, ומירוץ ההתיישנות החל ממועד הערת האזהרה לטובת הנתבע השני. ההחלטה התקבלה לטובת התובעת, והוצאות משפט בסך 25,000 ₪ חויבו לשלם על ידי הנתבעים, ביחד ולחוד.