ת"א 22262-11-18

תקציר

מדובר בפסק דין בתביעה אזרחית בבית משפט השלום ברחובות בתל אביב, שהתנהלה בין קבוצת שילר פועלים חברה שיתופית להתיישבות בע"מ (התובעת/קיבוץ) ואלימה (הנתבעת), כאשר מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) הוא צד קשור. הקיבוץ הגיש תביעה בדרישה לפנות את דוכן הפלאפל הנייד של הנתבע מאדמות הקיבוץ, ואילו הנתבע הגיש תביעה שכנגד הן נגד הקיבוץ והן נגד מנהל מקרקעי ישראל בגין רשלנות ואכיפה בררנית. פסק הדין סוקר את ההיסטוריה של ההליך, לרבות תצהירים שהוגשו, ואת היסודות המשפטיים לתביעת הקיבוץ, לרבות דיני מקרקעין ודיני תכנון ובניה. לאחר מכן הוא מסכם את ההתכתבויות והפגישות בין הקיבוץ, מנהל מקרקעי ישראל והנתבע בנוגע למעמד העמדה. יצוין כי זכותה של הנתבעת לפעול נובעת מחוזה חכירה בין מנהל מקרקעי ישראל לבין הקיבוץ ומהסכם הרשאה בין הקיבוץ לנתבע. בית המשפט בחן את הסכמי החכירה וההרשאה והגיע למסקנה כי לקיבוץ הזכות והחובה לפנות את הנתבע. נמצא כי הסכם ההרשאה פקע וכי טענות הנתבעת בדבר הארכתו אינן תקפות. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע כי די ברישיון עסק כדי להכשיר את העמדה, שכן היא הופעלה על קרקע חקלאית. פסק הדין מתייחס גם לטענות הנתבעת בדבר אכיפה בררנית, הפרת תקנון הקיבוץ ורשלנות מצד הקיבוץ בהסדרת פתרונות חלופיים ותביעות כנגד רמ"י בגין היעדר יריבות והוכחת נזק. בית המשפט מצא טענות אלה כבלתי מבוססות וציין כי הנתבע תפס את הקרקע שלא כדין. התנהלות הקיבוץ ספגה ביקורת מסוימת, אך גם הודתה כי עשתה מאמצים לסייע לנאשם. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת הקיבוץ התובע, ודרש לפנות את דוכן הנתבע מאדמות הקיבוץ בתוך 60 יום. הנתבע חויב לשלם הוצאות משפט והוצאות משפט לקיבוץ ולרשות מקרקעי ישראל, בסך 46,800 ₪, בשל חוסר תום לב, התארכות מיותרת של ההליכים ותביעה שכנגד מחוסר עילה.