דב"ע נז/44 - 4

תקציר

הערעור מתייחס לביטול הסכם עבודה קיבוצי. המערערת, חיפה כימיקלים, הודיעה על כוונתה לבטל את ההסכם, והמשיבה, מועצת פועלי חיפה, עתרה לבית הדין האזורי בבקשה להכריז על הביטול כחסר תוקף, בטענה כי הדבר נעשה בחוסר תום לב. בית הדין האזורי קיבל את התביעה, אך בית הדין הארצי לעבודה הפך את פסק הדין. בית הדין לעבודה קבע כי צד להסכם קיבוצי רשאי להודיע על אי חידוש במועד ובתנאים הקבועים בהסכם עצמו או בחוק, כל עוד הדבר נעשה בתום לב. במקרה זה, לא נמצאה כל ראיה לחוסר תום לב מצד חיפה כימיקלים, ובית הדין מצא כי הכוונה הייתה לנהל משא ומתן על הסכם קיבוצי חדש. בית המשפט הדגיש כי חופש החוזים הוא זכות יסוד, וכי לצדדים אוטונומיה בעיצוב ההסכם ביניהם ובביטולו, כל עוד הוא נעשה בתום לב ובמסגרת החוק. פסק הדין של בית הדין האזורי, שהאריך את ההסכם הקודם בשנתיים, שחק את חופש המשא ומתן הקיבוצי ואת חופש ההתאגדות. כמו כן, בית הדין קבע כי היעדר הודעה מוקדמת על ביטול והיעדר התראה אינם מהווים חוסר תום לב, וכי הזכות לבטל הסכם קיבוצי מהווה תמריץ חיובי למעסיקים להתקשר בהסכמים אלה. לבסוף, ציין בית הדין כי ביטול ההסכם לא פגע בזכויות העובדים, שכן אלה נשמרו גם לאחר הביטול, וכי דרישת תום הלב ביחסי עבודה, ובפרט קיבוציים, היא בעלת חשיבות רבה. השופט ברק הדגיש בחוות דעתו המסכמת כי על בית הדין להתערב במקרים חריגים של ביטול הסכם קיבוצי בחוסר תום לב, במיוחד כאשר מדובר ביחסי עבודה קיבוציים, וציין את הגברת דרישת תום הלב ואת השפעת הביטול על זכויות העובדים.