מ. מקרקעין 11/22

תקציר

פסק הדין דן בשתי טענות עיקריות: הראשונה בנוגע להשתתפות באיטום גג בית משותף והשנייה בנוגע להוצאות תחזוקה וניהול שוטפות. הנתבעים טענו כי התובעת מנועה מלטעון טענה זו משום שכבר קיבלה פסק דין לטובתה באותו עניין. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים לפירוק החברה בנימוק שלא התקיים הליך קודם בין הצדדים ולכן לא התקיים התנאי השני להשתק החברה. עם זאת, השופט קיבל את טענת הנתבעים להשתק שיפוטי, וקבע כי התובע העלה טענות סותרות בהליכים שונים. כתוצאה מכך, נדחתה התביעה להשתתפות באיטום הגג. בהמשך לתביעה השנייה, פתחה השופטת וציינה כי על התובע מוטל נטל ההוכחה בגין תביעה כספית זו. החוק קובע כי בעלי דירות בבית משותף חייבים להשתתף בהוצאות אחזקת הרכוש המשותף. השופטת בחנה את הדוחות התקופתיים של הבית המשותף ומצאה כי הנתבעים, כבעלי דירות, אחראים לחלקם בהוצאות אלה כמפורט בתקנות המוסכמות של הבית המשותף. עם זאת, התובעת לא הצליחה להוכיח כי הסכומים שהתבקשו מהנתבעים בתביעה כללו רק את ההוצאות המפורטות בתקנות. מאחר שהנתבעים חויבו לשלם את חלקם בהוצאות, ולאור אופייה הלא מקצועי של הנציגות, קבעה השופטת כי על הנתבעים לשלם חלק מוגדר מסך ההוצאות השנתיות לכל שנה, בהתאם לחלקם ברכוש המשותף. סכומים אלה פורטו בפסק הדין. כמו כן, קבעה השופטת כי הפרשי הריבית וההצמדה יחושבו ממועד ההתקשרות הראשונה עם הנתבעים, שהוא 11.10.2021, ולא ממועד קמתה עילת התביעה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.