עת"מ 35372-02-20

תקציר

העתירה מתייחסת למחלוקת על הפיצויים המגיעים לעותרים בגין הפקעת חלקים מאדמותיהם על ידי מדינת ישראל לצורך הרחבת כביש 38. העותרים טוענים כי הם זכאים לפיצוי בסך 24 מיליון שקל, בעוד המדינה סבורה כי אין לקבל פיצוי משום שהקרקע יועדה לצורכי ציבור בתוכנית קודמת. ועדת ההתנגדויות הסכימה עם המדינה ודחתה את בקשת העותרים לפיצויים. לאחר מכן הגישו העותרים עתירה לבית המשפט, בטענה כי הוועדה חרגה מכתבי הטענות ואינה מוסמכת להחליט כי אינם זכאים לפיצוי כלשהו. עוד טענו כי הם פוגעים בזכותם להליך הוגן, שכן טענת המדינה כי לא מגיע להם פיצוי לא הוצגה בדיון אלא רק בכתבי טענות. בית המשפט מצא כי למרות שטענת המדינה הוגשה במועד, העותרים לא צפו שינוי כה מהותי בהיקף המחלוקת. יתר על כן, המדינה הזמינה את העותרים לקבל פיצוי ללא תנאים, דבר שהשפיע גם על השאלה האם המדינה יכולה לחזור בה מהצעתה. לפיכך קבע בית המשפט כי יש לאפשר לעותרים להציג את מלוא טיעוניהם בפני הוועדה, שתקבל החלטה חדשה לאחר שמיעת הצדדים. בית המשפט לא התייחס לטענות אחרות והורה לכל צד לשאת בהוצאותיו.