ת"ט 60454-10-20

תקציר

מטרת הדיון בבקשת רשות להתגונן היא לבחון האם יש לנתבע סיכויי הצלחה בהגנתו, וככלל, יש לתת לנתבע רשות להתגונן מפני תביעה, גם אם סיכויי הצלחתו מזעריים. אל לו לבית המשפט לקבוע עובדות או לקבוע את מהימנות העדויות בשלב זה. הנאשם צריך רק להציג הגנה אפשרית, גם אם היא דחופה, ואין צורך שהוא יוכיח את גרסתו לאירועים או יספק ראיות. עם זאת, על טיעוני ההגנה להעלות סוגיות המצדיקות בדיקה נוספת, ועל הנאשם לפרט את הגנתו ולהביא ראיות כלשהן לתמיכה בטענותיו. במקרה דנן, טענותיו וראיותיו של הנאשם היו חסרות תוכן. הם נמנעו מלספק פרטים ספציפיים או ראיות בנוגע להגנתם, ובמקום זאת העלו טענות כלליות. כך למשל, הנתבע טען לאי תמורה, אך לא פירט אילו חלקים בעסקה לא מומשו ולא הביא ראיות לתמיכה בטענה זו. בנוסף, הם טענו לזיוף חתימתם על הצ'קים, אך לא הגישו דוגמאות של חתימתם להשוואה. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעים, והתיר להם להתגונן מפני ההליך. החלטה זו התבססה על העיקרון של מתן אפשרות לנאשמים את יומם בבית המשפט ועל המדיניות השיפוטית של פרשנות הכללים לטובה עבור הנאשם, במיוחד במקרים בהם קיים ספק לגופם של דברים. השופטת הדגישה כי היתר זה מותנה בכך שהנתבע יפקיד סכום מוגדר לכיסוי הוצאות התובע, המתחלק לשני תשלומים. אם הנתבע לא יבצע הפקדות אלה, התנגדותו תידחה.