ע"מ 25948-01-12

תקציר

פסק דין זה דן בערעור שהגישה המערערת על שומת המס שהוציא לה המשיב, פקיד השומה, לשנת המס 2006. המערערת קיבלה תשלום לאחר מאבק משפטי ממושך בנוגע לחלוקת הרכוש בינה לבין בן זוגה הידוע בציבור לשעבר. התשלום, שכלל הפרשי ריבית והצמדה, התקבל במסגרת הליכי הוצאה לפועל נגד עיזבון בן הזוג לשעבר שנפטר. השאלה העיקרית העומדת להכרעה היא האם הריבית והצמדה שקיבל המערער בתיק ההוצאה לפועל מהוות הכנסה חייבת. המערערת טענה כי אין לחייב בתשלום מס שכן מדובר בתשלום פרטי ולא מסחרי ולא הייתה כל תמורה הכרוכה בכך. כמו כן, היא טענה כי יש לראות את כל הסכום שהתקבל כרכושה, כפי שנקבע בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, ולכן אין לחייבו במס. המשיב, לעומת זאת, טען כי רכיב הריבית בתשלום הוא הכנסה חייבת כהגדרתה בפקודת מס הכנסה. בית המשפט הסכים עם המשיב בקובעו כי תשלומי הריבית פיצו את המערערת על אובדן ההכנסה במועד עיכוב התשלום, ולפיכך הם חייבים במס. בנוסף, טענה המערערת כי החלטת המשיב למסות את תשלומי הריבית הייתה מפלה והיוותה אכיפה בררנית, שכן מקרים דומים רבים בהם מעורבים חייבים פרטיים אינם חייבים במס. בית המשפט דחה טענה זו, וקיבל את טענת המשיב כי נדרשת אכיפה חלקית בשל משאבים מוגבלים וכי תשלומי הריבית חויבו במס על סמך מידע ספציפי שהתקבל. לבסוף, פסק בית המשפט לטובת טענת המערערת בדבר ניכוי הוצאות משפט מסוימות, שהוצאו בשנת מס שונה מזו שבה התקבלה ההכנסה. בית המשפט קבע כי יש לנכות הוצאות אלה, שכן אי ניכוין יגרום למיסוי מופרז. סיכומו של דבר, דחה בית המשפט את ערעורו של המערער, למעט לעניין הוצאות משפט, והורה למשיב לתקן את השומה בהתאם. בית המשפט גם החליט שלא לפסוק הוצאות משפט למי מהצדדים.